סעיף 29 לחוק החולה הנוטה למות, התשס״ו–2005, טיפול בחסוי נוטה למות.

(א)בחוק זה, ”חסוי“ – אדם שמתקיימים בו כל אלה:

(1)אינו יכול, דרך קבע, לדאוג לעניניו, בשל מוגבלות שכלית או נפשית;

(2)מצב הדברים כאמור בפסקה (1) התקיים אצלו לפני שנקבע לגביו כי הוא חולה נוטה למות;

(3)אין לגביו הנחיות רפואיות מקדימות בתוקף, או ייפוי כוח בתוקף.

(ב)הביע חסוי את רצונו שחייו יוארכו, יפעל הרופא האחראי בהתאם לרצונו של החסוי, בכפוף להוראות חוק זה; הביע החסוי את רצונו להימנע מהארכת חייו, תכריע בענינו ועדה מוסדית; הוראות סעיפים 25, 26 ו־27 יחולו בשינויים המחויבים, לפי הענין.

(ג)לא נודע רצונו של החסוי, והסכימו הרופא האחראי והאפוטרופוס שיש להאריך את חייו – יפעל הרופא האחראי כאמור, בכפוף להוראות חוק זה; בכל מקרה אחר – תכריע הוועדה המוסדית בענינו של החסוי.

(ד)הוועדה המוסדית תשקול בין שיקוליה את טובתו של החסוי, ותהיה רשאית לקבוע שיש להימנע מהארכת חייו של החסוי, אם שוכנעה כי אין זה לטובתו של החסוי שחייו יוארכו, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב).