סעיף 41ה לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ״ג–1963, זילות בית הדין.

(א)מי שנתון לשיפוט משמעתי לפי חוק זה, רשאי בית הדין, ביוזמתו או אם נתבקש לכך, ולאחר שנתן לו הזדמנות לטעון טענותיו, להפקיע ממשכורתו סכום שלא יעלה על עשירית ממשכורתו החודשית אם נתקיים בו אחד מאלה:

(1)הוזמן כדין לבוא לפני בית הדין ולא בא, או עזב ללא רשות בית הדין את מקום הדיון והכל ללא הצדק סביר;

(2)נדרש להמציא מסמך או מוצג אחר שברשותו ולא המציאו, ללא הצדק סביר;

(3)נדרש להשיב על האזהרה שלפני מתן עדותו, ולא עשה כן;

(4)נצטווה על ידי בית הדין לצאת, על פי סעיף 41ג, ולא עשה כן.

(ב)נאשם שנהג כאמור בפסקה (א)(1) בהיותו מושעה כאמור בסעיף 47, רשאי בית הדין להורות גם על הקטנת משכורתו או הפסקתה.

(ג)החלטת בית הדין לפי סעיף זה ניתנה לערעור כפסק דין בתובענה, וניתנת לביצוע כפסק דין.