סעיף 110ב לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל״ב–1971, הליכים משמעתיים נגד מי שחדל להיות סוהר.

(א)מי שעבר עבירת משמעת בהיותו סוהר ולאחר ביצוע העבירה חדל להיות סוהר, לא יידון בדין משמעתי, אלא אם כן הובא לדין משמעתי, מטעמים שיירשמו –

(1)לפני בית דין למשמעת – בתוך 180 ימים מהיום שבו חדל להיות סוהר;

(2)לפני דן יחיד – בתוך 90 ימים מהיום שבו חדל להיות סוהר.

(ב)הובא סוהר לדין משמעתי ובטרם הסתיימו ההליכים בעניינו חדל להיות סוהר, יופסקו ההליכים, אלא אם כן החליט בית הדין או הדן יחיד, לפי העניין, מטעמים שיירשמו, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, להמשיך בהליכים ובלבד שטרם חלפו מהיום שבו התקיים ההליך האחרון –

(1)לפני בית דין – 90 ימים;

(2)לפני דן יחיד – 45 ימים.