הנוסח המלא של פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל״ב–1971, ב-361 סעיפים.

בפקודה זו –

”אסיר“ – הנתון כדין במשמורת בית סוהר;

”אסיר אזרחי“ – אסיר שאינו אסיר פלילי;

”אסיר פלילי“ – אסיר על פי כתב של בית משפט או רשות אחרת כשהם דנים בפלילים או כתב של בית דין צבאי;

”אסיר שפוט“ – אסיר פלילי שנגזר דינו;

”בית דין“ – בית דין למשמעת או בית דין לערעורים שכוננו לפי הוראות סימנים ט׳2 ו־ט׳3 בפרק ג;

”הנציב“ – קצין שירות בתי הסוהר הבכיר הממלא אותה שעה תפקיד נציב בתי הסוהר, לרבות סגן נציב בתי הסוהר;

”חוק סדר הדין הפלילי“ – חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982;

”חוק העונשין“ – חוק העונשין, התשל״ז–1977;

”חוק שירות ביטחון“ – חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ״ו–1986;

”חפץ“ – חפץ מכל הגדר שהוא, לרבות כסף, בגדים, מזון, משקאות, טבק בכל צורה, מכתב, נייר ומכשיר;

”חפץ אסור“ – חפץ שפקודה זו או התקנות אינן מתירות הכנסתו לבית סוהר, הוצאתו מבית סוהר או החזקתו בידי אסיר, למעט חפץ שהכנסתו אושרה בידי מנהל בית הסוהר או סגנו או קצין שמנהל בית הסוהר הסמיך לכך ושדרגתו אינה פחותה מדרגת רב כלאי;

”יוצא צבא“ – כהגדרתו בחוק שירות ביטחון;

”יוצא צבא בשירות סדיר“ – יוצא צבא הממלא את חובתו לשירות סדיר בשירות בתי הסוהר לפי חוק שירות ביטחון;

”לחם ענושים“ – (נמחקה);

”לחם צר“ – (נמחקה);

”מישר“ – לרבות סוהר שהמלה ”מישר“ היא חלק מתואר דרגתו, ולרבות ממלא מקום קצין;

”מנהל בית סוהר“ – הסוהר הבכיר הממונה על בית סוהר, לרבות מי שנתמנה לנהל בית סוהר או למלא תפקידיו של מנהל, כולם או מקצתם;

”משרת בשירות אזרחי–ביטחוני“ – (הוראת שעה עד מועד הפקיעה של חוק שירות לאומי–אזרחי, התשע״ד–2014, ביום 31.8.2026, חלה גם על מי שהתחיל את שירותו לפני המועד האמור גם אחרי המועד האמור עד שייסים את שירותו): מי שמשרת בשירות בתי הסוהר בשירות אזרחי–ביטחוני כהגדרתו בחוק שירות לאומי–אזרחי, התשע״ד–2014;

”סמל“ – לרבות סוהר שהמלה ”סמל“ היא חלק מתואר דרגתו;

”סוהר“ – כל הנמנה עם שירות בתי הסוהר;

”סוהר בכיר“ – סוהר בדרגת סגן־גונדר ומעלה;

”סוהר זוטר“ – סוהר שאיננו סוהר בכיר;

”פקודות השירות“ – הוראות שירות בתי הסוהר ופקודות נציבות בתי הסוהר שהוצאו לפי סעיף 80א;

הוראות, פקודות ונהלי שירות בתי הסוהר מפורסמים באתר השב״ס.

”קטין“ – מי שטרם מלאו לו 18 שנים;

”קצין שיפוט“ – סוהר מדרגת כלאי ומעלה שהוכשר לשמש כקצין שיפוט לפי פקודות השירות, שהנציב העניק לו, בכתב, סמכות של קצין שיפוט, ואינו קצין שיפוט בכיר;

”קצין שיפוט בכיר“ – סוהר בכיר, שהנציב העניק לו בכתב סמכות של קצין שיפוט בכיר;

”דן יחיד“ – קצין שיפוט או קצין שיפוט בכיר;

”עבירת משמעת“ – כמשמעותה בסעיף 103;

”רופא“ – רופא בית הסוהר או רופא אחר שנקבע בפקודה זו;

”השר“ – שר המשטרה.

לא יתקבל אדם לבית סוהר אלא על פי צו מאסר או צו מעצר שהובא עמו, ואולם מותר לקבל לבית סוהר ילד של אסירה ביחד עם אמו אם היא מיניקה אותו והוא בן פחות משנתיים.

מנהל בית הסוהר יאמת כי הצו חתום בידי הרשות המתאימה ועשוי כדין והאסיר הוא האדם הנזכר בו.

בהתקבל אדם לבית סוהר ידאג מנהל בית הסוהר שיירשמו בנוגע אליו הפרטים שנקבעו.

סוהר המקבל אסיר למשמורתו יערוך חיפוש על גופו כאמור בסימן ז׳1 לפרק ג׳, ויקח ממנו חפצים אסורים.

(א)סמוך ככל האפשר לאחר שנתקבל ייבדק כל אסיר בנפרד על ידי הרופא, ועד בדיקה שייבדק יופרד במידת האפשר מאסירים אחרים.

(ב)הרופא ירשום את מצב בריאותו של האסיר ופרטים אחרים שנקבעו.

כסף, בגדים וחפצים אחרים שהביא אסיר עמו לבית הסוהר ואין הוא רשאי להחזיקם יימסרו למשמורתו של מנהל בית הסוהר; המנהל יקיים רישום של החפצים האמורים והם יוחזרו לאסיר עם שחרורו.

היו בגדיו של אסיר ישנים, בלויים או מלוכלכים עד שאינם ראויים עוד לשימוש רשאי מנהל בית הסוהר לצוות שיושמדו.

מנהל בית הסוהר רשאי לסרב לקבל לבית הסוהר כל חפץ של אסיר שקשה להחסינו בנקל בבית הסוהר מחמת נפחו או כמותו.

(א)אסירים ואסירות ייכלאו בחלקים נפרדים של בית הסוהר באופן שימנע מהם להיראות, לשוחח או לבוא במגע זה עם זה.

(א1)אסירים קטינים יופרדו מאסירים בגירים בהתאם להוראות סעיף 34ב לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל״א–1971.

(ב)במידה שהדבר הוא מעשי מבחינת תנאי השיכון בבית הסוהר, יסווגו האסירים והאסירות לסוגים שונים אלה:

(1)אסירים הממתינים למשפטם יופרדו מאסירים שפוטים;

(2)(נמחקה);

(3)אסירים אזרחיים יופרדו מאסירים פליליים;

(4)עבריינים שנידונו לראשונה יופרדו מעבריינים חוזרים.

(ג)הוראת סעיף קטן (א), לענין הפרדה בין המינים, לא תחול בחלקי בתי הסוהר שבהם מוחזקים אסירים לצורך קבלת טיפול רפואי חיוני או טיפול גמילה או שיקום מסמים, ובלבד שהנציב קבע, על־פי המלצת רופא, כי הדבר דרוש לשם מתן טיפול רפואי, או טיפול או שיקום בנפגעי סמים.

(ד)השר יקבע בתקנות תנאים שיבטיחו את שלומם ובטחונם של האסירים והאסירות המוחזקים כאמור בסעיף קטן (ג), ותנאים למניעת ניצול לרעה של ההסדר.

(א)אסיר הכלוא בבית סוהר יראו אותו כנתון למשמורתו החוקית של מנהל בית הסוהר.

(ב)כל אסיר יהיה כפוף למשמעת בית הסוהר ולתקנותיו כל תקופת מאסרו, בין כשהוא מצוי בתחום בית הסוהר ובין כשאינו מצוי שם.

(א)אסיר לא יהיה כבול במקום ציבורי אלא לפי הוראות אלה:

(1)סוהר סבר כי קיים חשש סביר שהאסיר עלול לעשות אחד מאלה:

(א)להימלט או לסייע לאחר להימלט;

(ב)לגרום נזק לגוף או לרכוש;

(ג)לפגוע בראיות או להעלימן;

(ד)לקבל או למסור חפץ שעשוי לשמש בביצוע עבירה או לפגוע בסדרי מקום המשמורת;

(2)האסיר הורשע בעבירה לפי הוראות סעיף 23(א)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996 (בפקודה זו – חוק המעצרים), אלא אם כן סבר סוהר שבנסיבות הענין לא קיים חשש כאמור בפסקאות משנה (א) עד (ד) של פסקה (1);

(3)הנציב יקבע סוגי אסירים שכבילתם טעונה אישור של סוהר מדרגת כלאי אף אם התקיימו לגביהם הנסיבות האמורות בפסקאות משנה (1) ו־(2); קביעה לפי פסקה זו יכול שתיעשה בפקודות השירות, ויכול שתיעשה בנהלים בידי הנציב או בידי מי שהוא הסמיך לכך;

(4)סוהר יודיע לשופט על אסיר כבול השוהה באולם בית המשפט כאמור בפסקאות (1) ו־(2); שופט רשאי להורות על שחרור אסיר מכבילה כשהאסיר שוהה באולם בית המשפט;

(5)לענין סעיף זה, ”מקום ציבורי“ – מקום שלציבור או לחלק ממנו גישה אליו.

(ב)בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), לא יוחלט על כבילת אסיר שהוא קטין אם ניתן להשיג את מטרת הכבילה בדרך שפגיעתה בקטין פחותה, וכבילתו תהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה כאמור; בקבלת החלטה על כבילתו של קטין, יובאו בחשבון גילו והשפעת הכבילה על שלומו הגופני והנפשי.

(ג)בטרם ייכבל קטין לפי הוראות סעיף קטן (א), יודיע לו הסוהר כי הוא עומד לכבול אותו, אלא אם כן סבר כי מתן הודעה כאמור תסכל את השגת המטרה שלשמה נדרשת הכבילה.

(א)בסעיף זה, ”אסיר“ – למעט עצור שטרם הוגש נגדו כתב אישום.

(ב)אסיר יוחזק בתנאים הולמים שלא יהיה בהם כדי לפגוע בבריאותו ובכבודו.

(ג)אסיר יהיה זכאי, בין השאר, לכל אלה:

(1)תנאי תברואה הולמים, תנאים שיאפשרו לו לשמור על ניקיונו האישי, טיפול רפואי הנדרש לשם שמירה על בריאותו, ותנאי השגחה מתאימים לפי דרישת רופא של שירות בתי הסוהר;

(2)מיטה, מזרן ושמיכות לשימושו האישי, והחזקת חפצים אישיים כפי שייקבע בתקנות;

(3)מי שתייה וכן מזון בכמות ובהרכב המתאימים לשמירה על בריאותו;

(4)בגדים, מוצרים לשמירה על ניקיון אישי ומצעים בכמות ובתנאים שייקבעו בפקודות השירות;

(5)תנאי תאורה ואוורור סבירים בתא;

(6)הליכה יומית באוויר הפתוח, בתנאים ובמועדים שייקבעו בתקנות; זכות זו ניתנת להגבלה מטעמים של שמירה על שלומו של האסיר.

(ד)עיקר זכויות האסירים וחובותיהם במקום המאסר יפורסמו במקום בולט במקום המאסר.

(ה)מבקר המשרד לביטחון הפנים ימסור לשר, אחת לשנה, דין וחשבון על יישום סעיף זה.

(ו)השר רשאי לקבוע בתקנות הוראות לביצוע סעיף זה, וכן הוראות בדבר תנאים נוספים שלהם יהיה זכאי אסיר בבית הסוהר.

פורסמו תקנות בתי הסוהר (תנאי מאסר), התש״ע–2010.

אסיר יהיה זכאי להשתלב בפעילות פנאי או חינוך בהיקף ובתנאים כפי שייקבעו בתקנות ובפקודות השירות.

פורסמו תקנות בתי הסוהר (פעילות פנאי או חינוך), התשע״ז–2016.

(א)נציב בתי הסוהר יבחן אפשרויות לשיקומו של אסיר שהוא אזרח ישראלי או תושב ישראל וינקוט צעדים להבטחת שילובו המרבי בפעילויות שיקום בין כותלי בית הסוהר.

(ב)אסיר כאמור בסעיף קטן (א) ישולב בפעילויות שיקום, ככל שיימצא מתאים לכך, במועד, בהיקף ובתנאים כפי שייקבעו בתקנות ובפקודות השירות.

(ג)השר יקבע, באישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, הוראות לעניין סעיף זה.

אין בהוראות סעיפים 11ב עד 11ד כדי לגרוע מזכויותיו של עצור לפי סעיף 9 לחוק המעצרים.

(א)הנציב רשאי בצו כללי או מיוחד להורות שסוג פלוני של אסירים או אסיר פלוני יועברו מבית הסוהר שבו הם מצויים לבית סוהר אחר, ואין נפקא מינה מה שם בית הסוהר הנקוב בצו המאסר.

(ב)כל אסיר ייבדק בדיקה רפואית לפני העברתו לבית סוהר אחר.

(א)אירעה בבית סוהר מחלה מידבקת, מותר להעביר אסירים מאותו בית סוהר למקום אחר אף אם המקום לא הוכרז כבית סוהר לפי פקודה זו, וכל זמן שאסיר נמצא במקום כאמור יראו את המקום כחלק מבית הסוהר שממנו הועבר; פסקה המחלה, יוחזר האסיר לבית הסוהר שממנו הועבר, אם הוא חייב עוד להיות כלוא בו.

(ב)העברה לפי סעיף זה תהיה לפי צו חתום בידי השר או בידי הנציב או, בשעת הדחק, בידי מנהל בית הסוהר.

השר רשאי לייעד בבית סוהר או מחוצה לו מקומות מתאימים למשמורת חולי נפש ולטיפול בהם.

(א)בסעיף זה –

”חוק טיפול בחולי נפש“ – חוק טיפול בחולי נפש, התשנ״א–1991;

”אסיר“ – למעט מי שהתקבל לבית סוהר על פי צו מעצר;

”חולה“, ”פסיכיאטר מחוזי“, ”בדיקה פסיכיאטרית“, ”בית חולים“, ”ראש שירותי בריאות הנפש“ ו”מנהל“ – כמשמעותם בחוק טיפול בחולי נפש;

”ראש האגף הפסיכיאטרי“ – ראש האגף הפסיכיאטרי בבית סוהר.

(ב)התעורר חשש שאסיר הוא חולה, רשאי ראש האגף הפסיכיאטרי להורות שהאסיר יועבר לאותו אגף כדי שייבדק בדיקה פסיכיאטרית לשם קביעה אם הוא חולה.

(ג)מצא ראש האגף הפסיכיאטרי כי לא ניתן לערוך את הבדיקה הפסיכיאטרית אלא בתנאי אשפוז, יודיע על כך לנציב ולפסיכיאטר המחוזי והאסיר יאושפז באגף הפסיכיאטרי לשם בדיקה בהסתכלות.

(ד)הנציב רשאי, על פי המלצת ראש האגף הפסיכיאטרי ובאישור הפסיכיאטר המחוזי, להורות על העברתו של אסיר לבית חולים לשם ביצוע בדיקה פסיכיאטרית, לרבות בדיקה בהסתכלות.

(ה)שוכנע הפסיכיאטר המחוזי, על סמך בדיקה פסיכיאטרית, כי נתמלאו באסיר התנאים המצדיקים את אשפוזו כאמור בחוק טיפול בחולי נפש, רשאי הוא לתת הוראת אשפוז כמשמעותה בסעיף 9 לאותו חוק.

(ו)ניתנה הוראת אשפוז כאמור בסעיף קטן (ה) יחליט הנציב אם האסיר יאושפז באגף הפסיכיאטרי של בית הסוהר או בבית חולים שקבע הפסיכיאטר המחוזי; התנגד הפסיכיאטר המחוזי לאשפוזו של אסיר בבית חולים כפי שהחליט הנציב, יכריע בענין ראש שירותי בריאות הנפש.

(ז)הוראה לבדיקה או לאשפוז של אסיר לפי סעיף זה יראו, לכל דבר וענין ובכפוף להוראות סעיף זה, כהוראה לבדיקה כפויה או לאשפוז כפוי כמשמעותם בחוק טיפול בחולי נפש.

(ח)כל עוד מוחזק האסיר בבית חולים ותקופת מאסרו טרם תמה, ייחשב כאילו הוא במשמורת כדין.

(ט)אסיר שהועבר לבית חולים לצורך בדיקה בהסתכלות או לצורך אשפוז לפי סעיף זה, יוחזר לבית הסוהר, אם הוא חייב עוד להיות כלוא בו, על פי הודעה בכתב של המנהל לנציב, שאין עוד צורך בהחזקתו של האסיר בבית חולים.

(י)קבע ראש האגף הפסיכיאטרי שאין עוד צורך בהחזקתו של האסיר באגף הפסיכיאטרי, יודיע על כך לנציב ולפסיכיאטר המחוזי והנציב יורה על העברתו של האסיר לבית סוהר שיקבע.

(א)חלה אסיר במחלה ואין בבית הסוהר שבו הוא כלוא תנאי אשפוז מתאימים לכך, רשאי מנהל בית הסוהר, על סמך תעודת רופא, להורות להעבירו לבית חולים, וכל זמן שהוא נשאר שם ותקופת מאסרו טרם פגה ייחשב כאילו הוא במשמורת כדין.

(ב)רופא של בית החולים ישלח למנהל בית הסוהר בסוף כל חודש תעודה חתומה בידו, המאשרת כי לדעתו דרוש שהאסיר יישאר בבית החולים.

מצא המנהל הרפואי של בית החולים או סגנו שאין צורך עוד שהאסיר יוסיף להיות בבית החולים, יודיע על כך למנהל בית הסוהר, והמנהל יעשה מיד להחזרת האסיר לבית הסוהר.

רופאים ועובדים אחרים בבית חולים ישתמשו בכל דרכי הזהירות הדרושים למנוע בריחתו של אסיר הנמצא שם בטיפול, וכל אמצעי הדרוש למניעת בריחתו יהיה חוקי, ואולם לא תשמש הוראה זו היתר לעשיית דבר אשר לדעת הרופאים עלול לפגוע בבריאותו של האסיר.

אם מחמת חומרתה של העבירה שבגללה נמצא אסיר במשמורת, או מחמת סיבה אחרת, ראה מנהל בית הסוהר כי רצוי לנקוט אמצעים מיוחדים לבטחונו של האסיר בהיותו בטיפול בבית חולים, רשאי המנהל למנות עליו לפחות שני אנשים מתאימים, שאחד מהם לפחות יימצא עם האסיר תמיד יומם ולילה; אנשים אלה יהיו מוסמכים לעשות כל דבר הנחוץ כדי למנוע את בריחתו של האסיר ויהיו אחראים למשמורתו הבטוחה עד שיימסר למנהל עם שחרורו מבית החולים או עד גמר תקופת מאסרו, הכל לפי המוקדם.

בסימן זה –

”אסיר בהפרדה“ – אסיר המוחזק בנפרד מכלל האסירים באחד מאלה –

(1)בתא כשהוא לבדו;

(2)בתא עם אסיר או אסירים אחרים, שגם לגביהם יש צורך בהחזקה בהפרדה;

”בית המשפט“ – בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו מוחזק האסיר בהפרדה;

”מנהל בית סוהר“ – לרבות סגנו שהוא סוהר בכיר.

ניתן להחזיק אסיר בהפרדה אם ההפרדה נדרשת לאחד מאלה והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת –

(1)ביטחון המדינה;

(2)ביטחון בית הסוהר;

(3)שמירה על שלומם או על בריאותם של האסיר או של אסירים אחרים;

(4)מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר;

(5)מניעת עבירת אלימות, עבירה לפי סימן [צ״ל: פרק] ב׳ לחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס״ג–2003, או עבירה של עסקת סמים לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973;

(6)לעניין אסיר שהוא קטין – טובתו של הקטין דורשת את החזקתו בתא כשהוא לבדו.

(א) (1)שוכנע סוהר בכיר כי נתקיימה לגבי אסיר אחת מהעילות המפורטות בסעיף 19ב, רשאי הוא להורות על החזקתו של האסיר בהפרדה לתקופה שאינה עולה על 48 שעות; בהעדרו של סוהר בכיר, רשאי סוהר זוטר בדרגת רב כלאי, אם שוכנע כאמור, להורות על החזקתו של האסיר בהפרדה לתקופה שאינה עולה על 12 שעות ורשאי סוהר בכיר להאריך תקופה זו ובלבד שתקופת ההפרדה הכוללת לא תעלה על 48 שעות.

(2)שוכנע מנהל בית הסוהר כאמור בפסקה (1), רשאי הוא להאריך את תקופת ההפרדה מעת לעת לתקופות נוספות שלא יעלו על 48 שעות כל אחת, ובלבד שתקופת ההפרדה הכוללת לפי סעיף קטן זה, לא תעלה על 14 ימים רצופים או על 14 ימים אף אם אינם רצופים בתקופה של 30 ימים.

(ב)סוהר שהנציב הסמיך לכך ושדרגתו אינה פחותה מדרגת גונדר משנה (בסימן זה – סוהר מוסמך), רשאי אם שוכנע כאמור בסעיף קטן (א)(1) להורות על אלה:

(1)החזקת אסיר בהפרדה בתא לבדו לתקופה שאינה עולה על חודש, ורשאי הוא להאריך את התקופה מעת לעת לתקופות נוספות שלא יעלו על חודש כל אחת, ובלבד שסך כל התקופות לא יעלה על חצי שנה;

(2)החזקת אסיר בהפרדה בתא עם אסיר או אסירים אחרים לתקופה שאינה עולה על שני חודשים, ורשאי הוא להאריך את התקופה מעת לעת לתקופות נוספות שלא יעלו על שני חודשים כל אחת, ובלבד שסך כל התקופות לא יעלה על 12 חודשים; החזקת אסיר לתקופה העולה על שישה חודשים טעונה אישור הנציב.

(ג)לא יורה סוהר מוסמך כאמור בסעיף קטן (ב), אלא לאחר שנועץ בגורמים המקצועיים, שנקבעו בתקנות באישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת.

(ד)הורה סוהר מוסמך על הארכת תקופת ההפרדה לפי הוראות סעיף קטן (ב), ידון מחדש, בכל עת, בצורך בהמשך ההפרדה, על פי בקשת מנהל בית הסוהר או האסיר מנימוקים שלא היו בפני הסוהר המוסמך.

(א)החלטת מנהל בית הסוהר על הארכת תקופת החזקת אסיר בהפרדה לאחר חלוף 96 השעות הראשונות להחזקתו בהפרדה, וכן החלטה של סוהר מוסמך כאמור בסעיף 19ג(ב), לא תינתן בטרם יתאפשר לאסיר בהפרדה להשמיע את השגותיו בעל פה, לפני מנהל בית הסוהר או לפני סוהר מוסמך, לפי הענין.

(א1)הסתיימה תקופת החזקת האסיר בהפרדה ביום מימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל, כמשמעותם בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש״ח–1948, או ביום שבתון על פי חוק, תינתן הזדמנות לאסיר בהפרדה להשמיע את השגותיו לפי סעיף קטן (א), ביום שלפניו, ואם גם הוא יום מנוחה או שבתון כאמור – ביום שלפניו.

(ב)אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי למנוע מאסיר בהפרדה להגיש את השגותיו בכתב על החלטה להמשך הארכת תקופת ההחזקה בהפרדה לפי סעיף 19ג.

(א) (1)לא יוחזק אסיר בהפרדה בתא לבדו תקופה העולה על שישה חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט לעשות כן; הורה בית המשפט לעשות כן, יקבע את תקופת ההחזקה בהפרדה, ובלבד שלא תעלה על שישה חודשים;

(2)לא יוחזק אסיר בהפרדה בתא עם אסיר או אסירים אחרים תקופה העולה על 12 חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט לעשות כן; הורה בית המשפט לעשות כן, יקבע את תקופת ההחזקה בהפרדה, ובלבד שלא תעלה על 12 חודשים;

(3)הורה בית המשפט כאמור בפסקאות (1) או (2), רשאי הוא לשוב ולהורות כן מעת לעת.

(ב)הדיון בבית המשפט יתקיים בנוכחות האסיר או בא כוחו.

(ג)לא יורה בית המשפט על החזקה בהפרדה כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן האסיר מיוצג בידי סניגור או אם הודיע האסיר לבית המשפט שברצונו שלא להיות מיוצג בהליך זה בידי סניגור.

(ד)לא היה לאסיר סניגור והוא לא הודיע כאמור בסעיף קטן (ג), ימונה לו סניגור ציבורי לפי הוראות חוק הסניגוריה הציבורית, התשנ״ו–1995, ויחולו לעניין זה הוראות החוק האמור; כל עוד לא התמנה סניגור כאמור, רשאי בית המשפט להורות על החזקתו של האסיר בהפרדה לתקופות שלא יעלו על שבעה ימים בכל פעם.

אסיר בהפרדה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטה שניתנה על ידו אם נתגלו עובדות חדשות או נשתנו נסיבות, באופן שיש בו כדי להשפיע על החלטתו; בעיון חוזר, רשאי בית המשפט לקיים את ההחלטה, לבטלה או לתת אחרת במקומה.

החלטת בית המשפט לפי סעיף 19ה(א) ניתנת לערעור לפני בית המשפט העליון אם ניתנה רשות לכך מאת בית המשפט או מאת שופט של בית המשפט העליון.

בדיון לפי סעיפים 19ה, 19ו או 19ז רשאי בית המשפט לסטות מדיני הראיות ולשמוע ראיות במעמד צד אחד, אם שוכנע כי התקיימו כל אלה:

(1)הדבר נחוץ מאחד הטעמים האמורים בפסקאות (1) עד (5) של סעיף 19ב;

(2)הצורך בסטיה מדיני הראיות גובר לשם עשיית הצדק.

אין בהוראות סעיפים 19ה, 19ו ו־19ז כדי למנוע קבלת החלטה בדבר החזקת אסיר בהפרדה, אם במועד שלאחר החלטת בית המשפט התקיימו נסיבות המהוות את אחת מעילות ההפרדה לפי סעיף 19ב.

(א)ניתנה החלטה להחזיק אסיר בהפרדה לפי סימן זה, ומצא מי שהיה מוסמך להחליט על ההפרדה כי אין צורך בהמשך החזקתו של האסיר בהפרדה, יורה על ביטול ההפרדה.

(ב)ניתנה ההחלטה להחזיק אסיר בהפרדה על ידי בית משפט ומצא הנציב כי אין צורך בהמשך החזקתו של האסיר בהפרדה, יורה על ביטול ההפרדה.

(א)החלטות לפי סעיפים 19ב, 19ג, 19ד ו־19י יהיו מנומקות ויינתנו בכתב והעתק ההחלטה יימסר לאסיר.

(ב)נימוקי ההחלטה יובאו לידיעתו של האסיר, אלא אם כן נקבע על ידי נותן ההחלטה, כי גילוים יפגע באחת העילות המנויות בסעיף 19ב.

בסימן זה –

”ועדת אתיקה“ – ועדת אתיקה שהוקמה לפי חוק זכויות החולה;

”חוק זכויות החולה“ – חוק זכויות החולה, התשנ״ו–1996;

”טיפול רפואי“ ו”מטפל“ – כהגדרתם בחוק זכויות החולה;

”מוסד רפואי“ – כהגדרתו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם, 1940;

”רופא“ – רופא מורשה כמשמעותו בפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל״ז–1976;

”שביתת רעב“ – הימנעות מרצון מאכילה או משתייה, לרבות הימנעות חלקית, לשם מחאה או כדי להשיג מטרה מסוימת.

(א)חיווה רופא את דעתו בכתב (בסעיף זה – חוות דעת רפואית) כי בשל שביתת רעב של אסיר שהוא מטפל בו או טיפל בו לאחרונה יש אפשרות ממשית שבתוך זמן קצר תיגרם סכנה לחיי האסיר או תיגרם לו נכות חמורה בלתי הפיכה, בלא קבלת טיפול רפואי מהטיפולים המפורטים בחוות הדעת הרפואית, רשאי הנציב, בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיכו לכך, לפנות לנשיא בית משפט מחוזי או לסגנו, בבקשה לקבל היתר למתן טיפול לאסיר (בסימן זה – בקשת היתר לטיפול רפואי).

(ב)בבקשת היתר לטיפול רפואי יפורט סוג הטיפול הרפואי המבוקש לאסיר ותצורף לה חוות הדעת הרפואית.

(ג)העתק בקשת היתר לטיפול רפואי יועבר בידי שירות בתי הסוהר לוועדת אתיקה; ועדת האתיקה תחווה את דעתה בעניינים הרפואיים המנויים בסעיף 19יד(ד)(1) עד (3) לאחר ששמעה את האסיר בנוגע לקבלת הטיפול הרפואי ונימוקיו לכך.

(ד)לא תוגש בקשת היתר לטיפול רפואי אלא לאחר שנעשה מאמץ ניכר לקבל את הסכמת האסיר לטיפול כאמור, בין השאר בשיחה של הרופא עמו, ולאחר שהוסברו לאסיר הליך הפנייה לבית המשפט והשלכותיו האפשריות.

(ה)חוות הדעת הרפואית תומצא לאסיר או לבא כוחו.

(א) (1)על אף הוראות סעיפים 13 ו־15(1) ו־(2) לחוק זכויות החולה, נשיא בית המשפט המחוזי או סגנו שהוגשה לו בקשת היתר לטיפול רפואי, רשאי להתיר מתן טיפול רפואי לאסיר שובת רעב, חרף התנגדותו של האסיר, אם מצא כי בלא קבלת הטיפול יש אפשרות ממשית שבתוך זמן קצר תיגרם סכנה לחיי האסיר או תיגרם לו נכות חמורה בלתי הפיכה וכי הטיפול הרפואי צפוי להיטיב עם האסיר.

(2)הוראות חוק זכויות החולה יחולו כל עוד לא נתן בית המשפט החלטה בבקשת היתר לטיפול רפואי.

(3)אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 15(3) לחוק זכויות החולה.

(ב)לא יתיר נשיא בית המשפט המחוזי או סגנו מתן טיפול רפואי כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר ששוכנע כי נעשה מאמץ ניכר לקבל את הסכמתו של האסיר לטיפול, ובכלל זה הוסברו לו בפירוט, באופן המובן לו בנסיבות העניין, מצבו הרפואי וההשלכות של המשך שביתת הרעב על מצבו כאמור וכן נמסר לו מידע רפואי כאמור בסעיף 13(ב) לחוק זכויות החולה, והאסיר עמד בסירובו לקבלת הטיפול.

(ג)החלטת בית המשפט בבקשת היתר לטיפול רפואי תינתן לאחר שקיבל את חוות דעתה של ועדת האתיקה כאמור בסעיף 19יג(ג) ושמע את האסיר, ככל שהדבר אפשרי בהתחשב במצבו הרפואי, או את בא כוחו, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:

(1)בית המשפט סבר כי בנסיבות העניין אין מקום להיענות לבקשת ההיתר לטיפול רפואי;

(2)בית המשפט סבר כי מטעמים רפואיים דחופים ויוצאי דופן הנובעים ממצבו הרפואי של האסיר בלבד לא ניתן להמתין לקבלת חוות הדעת או לשמיעת האסיר או בא כוחו, ובלבד שבית המשפט שוכנע כי נעשה ניסיון ממשי ליצור קשר עם בא כוחו של האסיר.

(ד)בבואו לקבל החלטה לפי סעיף זה, ישקול בית המשפט, בשים לב לאחריות שירות בתי הסוהר לשמירה על בריאותו ועל חייו של האסיר, בין השאר את אלה:

(1)מצבו הרפואי של האסיר, לרבות מצבו הנפשי, וההשלכות על מצבו כאמור אם לא יינתן לו הטיפול הרפואי המבוקש;

(2)הסיכויים והסיכונים של הטיפול הרפואי המבוקש ושל טיפולים רפואיים חלופיים לאסיר, וכן מידת פולשנותו של הטיפול הרפואי המבוקש והשפעתו על כבוד האסיר;

(3)אם ניתן לאסיר טיפול רפואי לפי הוראות סימן זה בעבר, ותוצאות הטיפול כאמור;

(4)עמדת האסיר, אם ניתנה, בנוגע לקבלת הטיפול הרפואי ונימוקיו לעניין זה, ועמדתו בנוגע למטרת שביתת הרעב.

(ה)בית המשפט ישקול שיקולים של חשש לחיי אדם או חשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון המדינה, ככל שהובאו לפניו ראיות לעניין זה.

(ו)התיר בית המשפט מתן טיפול רפואי לאסיר שובת רעב, יפרט בהחלטתו את סוג הטיפול או הטיפולים שהוא מתיר, בשים לב לאמור בחוות הדעת שהוגשו לו ולשיקולים האמורים בסעיף קטן (ד)(1) עד (3).

(א)בדיון בבקשת היתר לטיפול רפואי יהיה האסיר מיוצג בידי עורך דין; לא היה האסיר מיוצג, ימונה לו סניגור ציבורי לפי הוראות חוק הסנגוריה הציבורית, התשנ״ו–1995, ויחולו לעניין זה הוראות החוק האמור. הוסברו לו בפירוט, באופן המובן לו בנסיבות העניין, מצבו הרפואי וההשלכות של המשך שביתת הרעב על מצבו כאמור וכן נמסר לו מידע רפואי כאמור בסעיף 13(ב) לחוק זכויות החולה, והאסיר עמד בסירובו לקבלת הטיפול.

(ג)החלטת בית המשפט בבקשת היתר לטיפול רפואי תינתן לאחר שקיבל את חוות דעתה של ועדת האתיקה כאמור בסעיף 19יג(ג) ושמע את האסיר, ככל שהדבר אפשרי בהתחשב במצבו הרפואי, או את בא כוחו, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:

(1)בית המשפט סבר כי בנסיבות העניין אין מקום להיענות לבקשת ההיתר לטיפול רפואי;

(2)בית המשפט סבר כי מטעמים רפואיים דחופים ויוצאי דופן הנובעים ממצבו הרפואי של האסיר בלבד לא ניתן להמתין לקבלת חוות הדעת או לשמיעת האסיר או בא כוחו, ובלבד שבית המשפט שוכנע כי נעשה ניסיון ממשי ליצור קשר עם בא כוחו של האסיר.

(ד)בבואו לקבל החלטה לפי סעיף זה, ישקול בית המשפט, בשים לב לאחריות שירות בתי הסוהר לשמירה על בריאותו ועל חייו של האסיר, בין השאר את אלה:

(1)מצבו הרפואי של האסיר, לרבות מצבו הנפשי, וההשלכות על מצבו כאמור אם לא יינתן לו הטיפול הרפואי המבוקש;

(2)הסיכויים והסיכונים של הטיפול הרפואי המבוקש ושל טיפולים רפואיים חלופיים לאסיר, וכן מידת פולשנותו של הטיפול הרפואי המבוקש והשפעתו על כבוד האסיר;

(3)אם ניתן לאסיר טיפול רפואי לפי הוראות סימן זה בעבר, ותוצאות הטיפול כאמור;

(4)עמדת האסיר, אם ניתנה, בנוגע לקבלת הטיפול הרפואי ונימוקיו לעניין זה, ועמדתו בנוגע למטרת שביתת הרעב.

(ה)בית המשפט ישקול שיקולים של חשש לחיי אדם או חשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון המדינה, ככל שהובאו לפניו ראיות לעניין זה.

(ו)התיר בית המשפט מתן טיפול רפואי לאסיר שובת רעב, יפרט בהחלטתו את סוג הטיפול או הטיפולים שהוא מתיר, בשים לב לאמור בחוות הדעת שהוגשו לו ולשיקולים האמורים בסעיף קטן (ד)(1) עד (3).

(א)החליט בית המשפט לפי סעיף 19יד להתיר מתן טיפול רפואי לאסיר שובת רעב, רשאי מטפל לתת לאסיר טיפול כאמור, בתחום עיסוקו ובנוכחות רופא, במוסד רפואי שאינו באחריות שירות בתי הסוהר ולנקוט את האמצעים הדרושים לשם מתן הטיפול, והכול בהתאם למצבו הרפואי של האסיר ולשיקול דעתו המקצועי של המטפל ובכפוף להחלטת בית המשפט, ובלבד שהטיפול הרפואי שיינתן לאסיר בלא הסכמתו יהיה הטיפול הרפואי המינימלי ההכרחי, לפי שיקול דעתו המקצועי של המטפל, לשמירה על חייו של האסיר או למניעת נכות חמורה בלתי הפיכה.

(ב)לפני מתן הטיפול הרפואי יעשה המטפל מאמץ, ככל האפשר, לקבל את הסכמתו של האסיר לטיפול הרפואי, לאחר שהסביר לו בפירוט באופן המובן לו בנסיבות העניין, את מצבו הרפואי וההשלכות של המשך שביתת הרעב על מצבו כאמור ואת משמעות החלטת בית המשפט.

(ג)מתן טיפול רפואי לפי סעיף זה ייעשה בדרך ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבודו של האסיר, תוך הימנעות, ככל האפשר, מגרימת כאב או סבל לאסיר.

(ד)סירב האסיר לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש, רשאי סוהר, לבקשת מטפל, להשתמש בכוח סביר כדי לאפשר את מתן הטיפול בידי המטפל, ובלבד שהשימוש בכוח יהיה רק במידה הדרושה לצורך מתן הטיפול.

(ה)אין בהוראות סימן זה כדי לחייב מטפל לתת לאסיר שובת רעב טיפול רפואי לפי סעיף זה.

(א)לא תוגש תובענה נגד אדם על מעשה שעשה בהתאם להחלטת בית המשפט לפי סעיף 19יד, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.

(ב)לא יישא מוסד רפואי באחריות בנזיקין על פעולה שעשה עובד המוסד, בתום לב ובאופן סביר, בהתאם להחלטת בית המשפט לפי סעיף 19יד.

(ג)הוראות סעיף זה לא יחולו לגבי מי שהוראות סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], חלות עליו.

הנציב או האסיר רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטה שנתן לפי סעיף 19יד אם התגלו עובדות חדשות או השתנו נסיבות באופן שיש בו כדי להשפיע על החלטתו.

(א)החלטת בית המשפט לפי סעיף 19יד ניתנת לערעור לפני בית המשפט העליון.

(ב)הודיע בא כוח האסיר על כוונתו לערער על החלטת בית המשפט המתירה לתת טיפול רפואי לאסיר, רשאי בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה עד להגשת הערעור, ובלבד שהערעור יוגש בתוך 24 שעות ממועד מתן ההחלטה על העיכוב; בית המשפט העליון יקיים את הדיון בערעור בתוך 48 שעות ממועד הגשתו.

(א)שוכנע השר כי לנוכח העלייה המשמעותית במספר האסירים שנובעת מהפעולות הצבאיות המשמעותיות שננקטו בשל המצב הביטחוני במדינה, שבשלו ננקטו הפעולות הצבאיות המשמעותיות, יש צורך במקומות כליאה נוספים באופן מיידי, או שיש סבירות גבוהה כי יהיה צורך כאמור בהתבסס על חוות דעת מטעם גורמי הביטחון, וכי לא ניתן לקיים את ההוראות לעניין שטח מחיה, את ההוראות לעניין זכאות למיטה או את ההוראות לעניין החזקה בנפרד, רשאי הוא, בהמלצת הנציב ובהסכמת ראש הממשלה ושר הביטחון, להכריז על מצב חירום כליאתי (בסעיף זה – ההכרזה); בסעיף קטן זה –

”גורמי הביטחון“ – משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, צבא הגנה לישראל או שירות הביטחון הכללי, לפי העניין;

”דין“ – לרבות הלכה פסוקה;

”ההוראות לעניין החזקה בנפרד“ – הוראות שעניינן הפרדה בין סוגים שונים של אסירים שנקבעו לפי סעיפים אלה:

(1)סעיף 10(ב) לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס״ב–2002;

(2)סעיף 3 לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל״ט–1979;

”ההוראות לעניין זכאות למיטה“ – הוראות לפי סעיף 11ב(ג)(2) לפקודה זו או לפי סעיף 9(ב)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996;

”ההוראות לעניין שטח מחיה“ – הוראות הדין לעניין שטח מחיה מזערי;

”הפעולות הצבאיות המשמעותיות“ – הפעולות הצבאיות המשמעותיות שעליהן החליטה ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי לפי סעיף 40 לחוק־יסוד: הממשלה, והודיעה לגביהן לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ביום כ״ג בתשרי התשפ״ד (8 באוקטובר 2023).

(ב)ההכרזה תיכנס לתוקף עם מסירתה לנציב ותוקפה לא יעלה על חמישה ימים.

(ג)הממשלה רשאית להאריך את תוקפה של ההכרזה לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על חמישה ימים.

(ד) (1)הממשלה רשאית להאריך את תקופת תוקפה של ההכרזה לתקופות נוספות מעבר לתקופה כאמור בסעיף קטן (ג) שלא יעלו על חודשיים כל אחת.

(2)החליטה הממשלה להאריך את תקופת תוקפה של ההכרזה כאמור בפסקה (1), תודיע על כך מיד לוועדה לביטחון לאומי של הכנסת.

(3)הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת רשאית לאשר את ההכרזה, לאשרה בשינויים או לא לאשרה.

(4)תוקפה של ההכרזה יפקע בתוך שלושה ימים מיום שניתנה, אלא אם כן אישרה אותה הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת לפני תום המועד האמור; במניין הימים כאמור לא יבואו ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל, כמשמעותם בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש״ח–1948.

(5)לא הוקמה הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, תבוא במקומה ועדת החוץ והביטחון או ועדה שוועדת הכנסת קבעה לעניין זה.

(ה)חדלו להתקיים הנסיבות המצדיקות את ההכרזה, יבטלו השר או הממשלה את ההכרזה; הודעה על הביטול תימסר לנציב באופן מיידי.

(ו)ההכרזה וכן הארכת תוקפה וביטולה יפורסמו בהקדם האפשרי ברשומות.

(א)הכריז השר על מצב חירום כליאתי לפי סעיף 19כ, רשאי מנהל בית סוהר להלין אסיר בחריגה מההוראות לעניין שטח מחיה, וככל הנדרש – גם להלינו שלא על מיטה בחריגה מההוראות לעניין זכאות למיטה או להחזיקו בחריגה מההוראות לעניין החזקה בנפרד, והכול בכפוף להוראות אלה:

(1)הלנת אסיר שלא על מיטה תיעשה רק בנסיבות שבהן לא ניתן לספק לו מיטה, ותהיה לתקופה קצרה ככל האפשר;

(2)לאסיר שלא סופקה לו מיטה יסופק מזרן כפול;

(3)הלנת אסירים בתא בחריגה מההוראות לעניין שטח מחיה ומההוראות לעניין זכאות למיטה תיעשה בהתחשב בגודל התא ובמאפייניו.

(ב)מנהל בית סוהר לא יפעיל את סמכותו כאמור בסעיף קטן (א) אלא –

(1)לעניין תאים שבהם מוחזקים אסירים אלה:

(א)אסירים החשודים או נאשמים בעבירה מהעבירות המנויות בסעיף 68ג(ב) כנוסחו בחוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס׳ 57 והוראות שעה), התשפ״ב–2021, או אסירים שהורשעו בעבירות כאמור;

(ב)אסירים המוחזקים במעצר לפי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל״ט–1979, או לפי החלטת מפקד צבאי בהתאם להוראות פרק ט׳ לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס׳ 1651), התש״ע–2009, שהוציא המפקד הצבאי באזור, כתוקפו מעת לעת;

(ג)אסירים המוחזקים מכוח צו כליאה שהוצא לפי הוראות חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס״ב–2002, או מכוח הוראת כליאה זמנית שניתנה לפי החוק האמור;

(2)לעניין תאים שבהם מוחזקים אסירים אחרים – אם שוכנע כי החריגה מההוראות לעניין שטח מחיה, מההוראות לעניין זכאות למיטה או מההוראות לעניין החזקה בנפרד נדרשת, במישרין, נוכח העלייה המשמעותית במספר האסירים שנובעת מהפעולות הצבאיות שננקטו בשל המצב הביטחוני במדינה כאמור בסעיף 19כ(א), ולאחר שלא נמצאו חלופות.

(ג)פנתה הממשלה לוועדה כאמור בסעיף 19כ בבקשה לאשר הכרזה על מצב חירום כליאתי, יימסר לוועדה, עם הפנייה, ולאחר מכן אחת לחודש, כל עוד ההכרזה על מצב חירום כליאתי עומדת בתוקפה, דיווח כמפורט להלן:

(1)השר ידווח על צעדים נוספים שננקטים לטיפול במצב החירום הכליאתי;

(2)הנציב ידווח על הנתונים הנוגעים ליישום הסמכויות לפי סעיף זה במיתקני כליאה.

(ד)אין בהוראות סימן זה כדי לגרוע מההוראות שנקבעו לפי סעיף 11(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996.

בסימן זה –

”ענין“ – לרבות כל הליך בענין אזרחי או פלילי;

”בית משפט“ או ”שופט“ – לרבות בית דין כמשמעותו בחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות), התשט״ז–1956, דיין של בית דין כאמור, רשם כמשמעותו בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984, והמזכיר הראשי של בית משפט או של בית דין כאמור.

לא יובא אסיר לפני בית משפט למטרה מהמטרות המפורשות בסימן זה אלא לפי ההוראות שבו.

הוכח להנחת דעתו של שופט שהצדק מחייב כי אסיר פלוני יתייצב כבעל דין או כעד בענין התלוי ועומד לפני בית המשפט, רשאי הוא ליתן בחתימת ידו צו אל מנהל בית הסוהר להבאת האסיר לפני בית המשפט, על אף כל הוראה שבפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל״א–1971.

אסיר שנלקח מבית הסוהר מכוח צו לפי סימן זה יהיה במשמורת כל זמן שהוא מחוץ לבית הסוהר, כפי שייקבע לפי פקודה זו, וכל זמן שהוא במשמורת כאמור יראו אותו כנתון במשמורת כדין.

מי שמבקש שיינתן צו לפי סעיף 22 בענין אזרחי יפקיד בבית המשפט סכום שיש בו לדעת השופט הנותן את הצו כדי לכסות את הוצאות הנסיעה וההוצאות האחרות הכרוכות בהבאת האסיר כאמור.

עבודת אסירים תהיה לפי הוראות סעיף 14 לחוק דיני עונשין (דרכי ענישה) [נוסח משולב], תש״ל–1970 (להלן – חוק דרכי ענישה), בתוך תחום בית הסוהר או מחוץ לו, בכל מקום במדינה ובכל עבודה שתיקבע.

עבודת אסירות לא תהיה מחוץ לבית הסוהר אלא לפי המלצת הרופא ובעבודה המתאימה לנשים.

עבודת אסירים תהיה בפיקוחו של מנהל בית הסוהר.

(בוטל).

(בוטל).

(בוטל).

(בוטל).

(בוטל).

(בוטל).

(בוטל).

(בוטל).

(בוטל).

(א)השר רשאי, על פי בקשת אסיר או על פי המלצת הנציב, לתת לאסיר, בתנאים שייראו לשר, חופשה מיוחדת שלא תעלה על תשעים ושש שעות; תקופת מאסרו של האסיר לא תוארך בשל חופשה זו.

(א1)(פקע).

(א2)(הוראת שעה לשלושה חודשים מיום 12.3.2024, ומיום 19.6.2024 עד יום 15.11.2024, ומיום 19.11.2024 עד יום 15.5.2025, ומיום 20.5.2025 עד יום 31.1.2027):

(1)הנציב, או סוהר בדרגת גונדר שהוא הסמיך לעניין זה, רשאי, בשל העלייה המשמעותית בתפוסת האסירים מעבר לתקן הכליאה שנובעת מהפעולות הצבאיות המשמעותיות שננקטו בשל המצב הביטחוני במדינה, לתת לאסיר, בתנאים שייראו לשר, חופשה מיוחדת שלא תעלה על 45 ימים, ובלבד שהאסיר הוא אזרח ישראלי או תושב ישראל אשר נשא לפחות מחצית מתקופת המאסר שנגזרה עליו, ויתרת מאסרו אינה עולה על 45 ימים ביום היציאה לחופשה.

(2)הוראות פסקה (1) לא יחולו לגבי אסיר שמתקיים לגביו אחד מאלה:

(א)מתקיים לגביו תנאי מהתנאים המפורטים בסעיף 68ג2(א)(1) עד (4);

(ב)הוא הורשע בעבירה כאמור בסעיף 68ג(ג)(1) עד (3);

(ג)הוא הורשע בעבירה לפי סעיפים 300, 301א, 301ב, 302 או 305 לחוק העונשין;

(ד)הוא הורשע בעבירה לפי סעיפים 406, 407, 413ב או 413ו לחוק העונשין.

(3)תקופת מאסרו של אסיר לא תוארך בשל חופשה מיוחדת שקיבל לפי סעיף קטן זה.

(4)בסעיף קטן זה –

”החלטה על שחרור על־תנאי ממאסר“, ”תפוסת אסירים“ ו”תקן כליאה“ – כהגדרתם בסעיף 68א;

”יתרת מאסר“ – תקופת המאסר שנותרה לאסיר לשאת עד לשחרורו בתום תקופת מאסרו המלאה או עד למועד שנקבע לשחרורו המוקדם לפי החלטה על שחרור על־תנאי ממאסר או שחרורו בהתאם להוראות סעיף 68ג, לפי העניין;

”הפעולות הצבאיות המשמעותיות“ – כהגדרתן בסעיף 19כ.

(ב)אסיר שקיבל חופשה לפי הוראות סעיף קטן (א), יינתן לו רישיון, שבו יפורטו התנאים שבהם מותנית חופשתו.

(הוראת שעה לשלושה חודשים מיום 12.3.2024, ומיום 19.6.2024 עד יום 15.11.2024, ומיום 19.11.2024 עד יום 15.5.2025, ומיום 20.5.2025 עד יום 31.1.2027): אסיר שקיבל חופשה לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו־(א2), יינתן לו רישיון, שבו יפורטו התנאים שבהם מותנית חופשתו.

(ג)שוטר רשאי לעשות כל אחת מאלה:

(1)לדרוש מאסיר שיצא לחופשה מיוחדת לפי סעיף קטן (א) (בסעיף זה – אסיר בחופשה) שיציג לפניו את רישיונו;

(הוראת שעה לשלושה חודשים מיום 12.3.2024, ומיום 19.6.2024 עד יום 15.11.2024, ומיום 19.11.2024 עד יום 15.5.2025, ומיום 20.5.2025 עד יום 31.1.2027): לדרוש מאסיר שיצא לחופשה מיוחדת לפי סעיפים קטנים (א) ו־(א2) (בסעיף זה – אסיר בחופשה) שיציג לפניו את רישיונו;

(2)לחקור אסיר בחופשה כדי לברר אם הוא מקיים את תנאי חופשתו ולחקור אדם אחר לגבי קיום תנאי החופשה בידי אסיר;

(3)להיכנס לבית או למקום שאסיר אמור להימצא בו על פי תנאי חופשתו, כדי לפקח על קיום תנאים אלה, לאחר שזיהה עצמו לפני מחזיק הבית או המקום והודיע לו לאיזו מטרה מתבקשת הכניסה, ורשאי הוא להשתמש בכוח סביר לשם כניסה כאמור;

(4)להיכנס לבית או למקום, שעל פי תנאי חופשתו של אסיר אסור לו להימצא בו, אם יש לו יסוד סביר להניח שהאסיר נמצא בו, לאחר שזיהה עצמו לפני מחזיק הבית או המקום והודיע לו לאיזו מטרה מתבקשת הכניסה, ורשאי הוא להשתמש בכוח סביר לשם כניסה כאמור.

בעל רשיון שהוכיח להנחת דעתו של שוטר בדרגת פקד ומעלה שרשיונו אבד שלא באשמתו יהיה זכאי לקבל העתק של הרשיון.

לא יחזיק אסיר חפץ אסור.

חפץ אסור שנשלח לבית סוהר לשימושו של אסיר, ינהגו בו כאמור בסעיף 7.

סוהר רשאי לבדוק כל דבר המובא לבית הסוהר או המוצא ממנו; חפץ אסור יילקח ממי שמחזיק בו; נמצא חפץ אסור יודיע מיד הסוהר על כך למנהל בית הסוהר.

לא יכניס אדם ולא יעביר ולא יזרוק אל תוך בית סוהר, ולא יניח בתוכו, ולא יוציא ולא יעביר ולא יזרוק מתוכו חוצה, כל חפץ אסור.

לא יעביר אדם חפץ אסור לאסיר, ולא יעביר לאדם אחר חפץ אסור מאסיר או מטעמו.

לא יעביר אדם מכתב או כל מסמך אחר (בסימן זה – מכתב) לאסיר, אלא באמצעות הנהלת בית הסוהר ובהתאם להוראות פקודות השירות.

לא יניח אדם חפץ אסור כדי שיגיע לידו של אסיר או לידו של אדם אחר מטעמו של אסיר, או בהעברה מאסיר לאסיר.

(א)עשה אדם אחד המעשים האמורים בסעיפים 41 עד 43, או ניסה לעשותו, רשאי מנהל בית הסוהר, לפי שיקול דעתו, לחלט את החפץ.

(ב)חפץ אסור שנמצא בהחזקתו של אסיר רשאי מנהל בית הסוהר, לפי שיקול דעתו, לחלטו.

(ג)כסף שחולט ילך לאוצר.

(ד)חפץ שחולט ואפשר להשתמש בו לטובתם של אסירים ראויים לכך, ישתמשו בו לטובתם בדרך שיורה מנהל בית הסוהר.

(ה)חפץ שחולט ואי אפשר להשתמש בו לטובתם של אסירים ראויים לכך, הרי אם אין לו ערך כספי – יושמד בפיקוחו של מנהל בית הסוהר, ואם יש לו ערך כספי – יימסר לממונה על תחנת המשטרה הקרובה ביותר והוא ימכור אותו, או יביא למכירתו, ללא דיחוי, ודמי המכר, בניכוי ההוצאות הכרוכות בכך, ילכו לאוצר.

(א)אסיר זכאי להיפגש עם עורך דין לשם קבלת שירות מקצועי.

(ב)פגישת אסיר עם עורך דין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות הדברים והמסמכים שיוחלפו בפגישה, אך באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו של האסיר.

(ג)ביקש אסיר להיפגש עם עורך דין מסוים לשם קבלת שירות מקצועי, או ביקש עורך דין שהאסיר, אדם קרוב לאסיר, סניגור ציבורי מחוזי או ארצי, או בית המשפט, ייפה את כוחו או ימנהו, לענין זה, להיפגש עם אסיר לשם מתן שירות מקצועי, יאפשר מנהל בית הסוהר את קיום הפגישה כאמור בשעות העבודה הרגילות של בית הסוהר ובהקדם האפשרי, ואולם אם היה האסיר עצור שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יאפשר מנהל בית הסוהר את קיום הפגישה בלא דיחוי.

(ד)הנציב יקבע בפקודות נציבות בתי הסוהר את הדרך שבה יבורר רצונו של אסיר להיפגש עם עורך דין מסוים שאין בידו ייפוי כוח או מינוי כאמור בסעיף קטן (ג).

(ה)השר רשאי לקבוע, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, את ההסדרים הנדרשים לשם כניסת עורך דין לבית סוהר לצורך קיום פגישה עם אסיר לפי סעיף זה, וכן לקבוע הוראות המגבילות את מספר עורכי הדין שיורשו להיפגש עם אסיר בפרק זמן שיקבע, והכל בשים לב לסידורי הביטחון והאבטחה בבית הסוהר, ולסידורים הנדרשים לשם קיום פגישות אסירים עם עורכי דין בבית הסוהר.

(ו)בסעיף זה, ”עורך דין“ – כהגדרתו בסעיף 45א.

(א)בסעיף זה –

”אסיר“ – למעט עצור שטרם הוגש נגדו כתב אישום;

”ארגון טרור“ – כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, התשע״ו–2016;

”בית משפט מחוזי“ – בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו מוחזק האסיר;

”האזור“ ו”שטחי המועצה הפלסטינית“ – כהגדרתם בתוספת לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ״ח–1967 (בסעיף זה – חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום);

”מניעת פגישה“ – לרבות הפסקת פגישה;

”עבירה“ – עבירה מסוג עוון או פשע;

”עבירת בית סוהר“ – כמשמעותה בסימן ח׳ לפרק ב׳;

”עורך דין“ – חבר לשכת עורכי הדין בישראל, ולענין אסיר שהוא תושב האזור או תושב שטחי המועצה הפלסטינית – גם חבר לשכת עורכי הדין הפלסטינית שהממונה על העזרה המשפטית כמשמעותו בתוספת לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום או קצין המטה לעניני משפטים במינהל האזרחי לאזור, נתן לגביו אישור כי הוא חבר כאמור.

(ב)היה לנציב או למנהל בית סוהר חשד ממשי כי פגישת אסיר עם עורך דין מסוים תאפשר ביצוע עבירה המסכנת את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור, את ביטחון המדינה או את ביטחון בית הסוהר, או עבירת בית סוהר הפוגעת פגיעה ממשית במשמעת בבית הסוהר העלולה להביא לשיבוש חמור בסדרי בית הסוהר וניהולו, או כי פגישה כאמור תאפשר העברת מידע בין אסירים או בינם לבין גורמים מחוץ לבית הסוהר וקיים חשש כי העברת המידע כאמור קשורה לקידום פעילותו של ארגון טרור או שהיא נעשית בהכוונתו, רשאי הוא להורות על מניעת הפגישה לתקופה כאמור בסעיף קטן (ג); ורשאי הנציב או מנהל בית הסוהר להורות על מניעת פגישה של עורך הדין עם אסירים נוספים, אם יש לו חשד ממשי כי מתקיימת גם לגבי הפגישה עמם אחת מהעילות המנויות בסעיף קטן זה.

(ג)מנהל בית הסוהר רשאי להורות על מניעת פגישה לפי הוראות סעיף קטן (ב) לתקופה שלא תעלה על 72 שעות, ורשאי הנציב, בתום התקופה האמורה, להורות על המשך מניעת הפגישה לתקופה נוספת שלא תעלה על 24 שעות, מטעמים שיירשמו; כמו כן רשאי הנציב, בהסכמת פרקליט מחוז או משנה לפרקליט המדינה, להורות כאמור לתקופה נוספת שלא תעלה על 10 ימים.

(ד)הוראת הנציב או מנהל בית הסוהר בדבר מניעת פגישה בין אסיר לעורך הדין, תינתן בשים לב, בין השאר, לתוכן המידע שעורר את החשד הממשי שעליו מתבססת העילה למניעת הפגישה כאמור בסעיף קטן (ב) ולרמת מהימנותו, וכן לרמת הסיכון הנשקפת מקיום הפגישה; הוראה כאמור תינתן לאחר שניתנה לאסיר ולעורך הדין הזדמנות לטעון את טענותיהם כמפורט להלן:

(1)לענין הוראת מנהל בית הסוהר – בכתב או בעל פה;

(2)לענין הוראת הנציב – בכתב, ואולם רשאי הנציב להורות כי הטענות כאמור יישמעו בעל פה.

(ה) (1)הוראת הנציב או מנהל בית הסוהר לפי סעיף זה, תינתן בכתב ותימסר לאסיר ולעורך הדין בלא דיחוי; להוראה יצורפו נימוקיה (בסעיף זה – הנימוקים), וכן המידע שעליו היא נסמכת.

(2)על אף האמור בפסקה (1), רשאי הנציב או מנהל בית הסוהר שלא למסור לאסיר ולעורך הדין את הנימוקים או את המידע שעליו נסמכת ההוראה, כולו או חלקו, אם סבר כי יש בכך כדי לגרום לאחד מאלה:

(א)פגיעה בשלומו של אדם או בביטחונו;

(ב)פגיעה בביטחון המדינה;

(ג)חשיפת מקורות מידע ושיטות עבודה של רשויות חקירה או מודיעין;

(ד)שיבוש הליכי חקירה של רשויות חקירה או מודיעין.

(3)החליט הנציב או מנהל בית הסוהר על אי גילוי נימוק או פרט ממידע כאמור בפסקה (2), יעביר לאסיר ולעורך הדין תמצית של הנימוקים והמידע, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בענין מהענינים המפורטים בפסקאות משנה (2)(א) עד (ד).

(ו)על הוראת הנציב או מנהל בית הסוהר לפי סעיף זה רשאי האסיר להגיש עתירה, בין בעצמו ובין באמצעות בא כוחו, לבית המשפט המחוזי; הוראות סימן ח׳1 לפרק ב׳ יחולו, בשינויים המחויבים.

(ז)בית המשפט המחוזי רשאי להורות על הארכת התקופות האמורות בסעיף קטן (ג) לתקופות נוספות שלא יעלו על שישה חודשים, כל אחת, אם הוגשה בקשה לכך על ידי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, והתקיימה עילה מהעילות המפורטות בסעיף קטן (ב), ובלבד שסך כל התקופות שבהן תימנע פגישה של האסיר עם עורך הדין לא יעלה על שנה; אושרה הארכה כאמור בסעיף קטן זה לתקופה של שישה חודשים, ידון בית המשפט המחוזי מחדש בעניין מניעת הפגישה, לא יאוחר משלושה חושים אחרי אישור ההארכה או בתוך תקופה קצרה יותר שקבע בית המשפט בהחלטתו על החלטת בית המשפט המחוזי לפי סעיף קטן זה רשאים הצדדים לערער לפני בית המשפט העליון, שידון בענין בשופט אחד.

(ח)נמנעה פגישה של אסיר עם עורך הדין לפי סעיפים קטנים (ב), (ו) או (ז) לתקופה של שנה, רשאי שופט של בית המשפט העליון, אם הוגשה בקשה לכך, באישור היועץ המשפטי לממשלה, והתקיימה עילה מהעילות המפורטות בסעיף קטן (ב), להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת כפי שיורה, ורשאי הוא לחזור ולהורות כאמור, מעת לעת.

(ט) (1)ההליכים בבית המשפט לפי סעיף זה יתקיימו בנוכחות האסיר, זולת אם סבר בית המשפט כי ניהול ההליכים כאמור יפגע בענין מהענינים המפורטים בפסקאות משנה (א) עד (ד) של סעיף קטן (ה)(2).

(2)ציווה בית המשפט כי ההליכים יתקיימו בהעדר האסיר, יורה על העברת תמצית של המידע שהוצג לפניו לאסיר, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בענין מהענינים כאמור בפסקה (1).

(3)הוראות סעיף 35(ז), (ט) ו־(י) לחוק המעצרים, יחולו, בשינויים המחויבים, בהליכים בבית משפט לפי סעיף זה.

(י)החלטת בית משפט, שניתנה לפי סעיף זה, תובא לידיעת האסיר ועורך הדין, בלא דיחוי.

(יא)הנציב ומנהל בית הסוהר רשאים לאצול את סמכויותיהם לפי סעיף זה לסגניהם בלבד.

(א)בסעיף זה –

”אסיר“ – למעט עצור שטרם הוגש נגדו כתב אישום או נאשם העצור עד תום ההליכים המשפטיים לפי סעיף 21 לחוק המעצרים;

”ארגון טרוריסטי“ – (נמחקה);

”ארגון טרור“ – כהגדרתו בסעיף 45א;

”עורך דין“ – כהגדרתו בסעיף 45א.

(ב)ראה הנציב כי קבוצת אסירים מסוימת הנמנים עם ארגון טרור או שהורשעו בעבירה המנויה בתוספת הראשונה א׳, או אסיר מסוים אף אם לא התקיימו בו תנאים כאמור, נפגשים עם כמה עורכי דין, באופן המעלה חשד ממשי כי הפגישות לא נועדו לקבלת שירות מקצועי בהתאם לסעיף 45(א), והיה לו חשד ממשי כי פגישות אלה מנוצלות לשם פגיעה בביטחון המדינה, בשלום הציבור או במשמעת ובסדרי בית הסוהר, רשאי הוא להורות על הגבלת מספר עורכי הדין שקבוצת האסירים או האסיר רשאים לפגוש בתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים (בסעיף זה – תקופת ההגבלה); החלטת הנציב תינתן לאחר שעיין בעמדת ראש חטיבת מודיעין בשירות בתי הסוהר, וכן, לפי העניין, בעמדת ראש חטיבת מודיעין במשטרת ישראל או ראש החטיבה בשירות הביטחון הכללי המופקד על הנושא.

(ג)אסיר שהוטלה עליו הגבלה כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי להיפגש, בכל שלושים ימים במהלך תקופת ההגבלה, עם מספר עורכי הדין שקבע הנציב, ורשאי הוא, בכל שלושים ימים, להיפגש עם עורכי דין אחרים, ובלבד שמספרם בכל שלושים ימים לא יעלה על המספר שקבע הנציב.

(ד)הנציב רשאי, בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיך לכך, להאריך את תקופת ההגבלה בתקופה נוספת שלא תעלה על שלושה חודשים.

(ה)בית המשפט המחוזי רשאי להורות על הארכת תקופת ההגבלה לאחר שהוארכה לפי סעיף קטן (ד) לתקופות נוספות שלא יעלו על שישה חודשים כל אחת, אם הוגשה בקשה לכך על ידי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה; על החלטת בית המשפט המחוזי לפי סעיף קטן זה רשאים הצדדים לערער לפני בית המשפט העליון, שידון בעניין בשופט אחד.

(ו)החלטת בית משפט שניתנה לפי סעיף זה, תובא לידיעת קבוצת האסירים או האסיר, בלא דיחוי.

(ז)על הוראת הנציב לפי סעיף קטן (ב) או (ד) רשאי אסיר, שההגבלה הוטלה עליו בשל היותו חלק מקבוצת אסירים, לפנות לנציב בבקשה לעיון חוזר אם התקיימו בעניינו נסיבות מיוחדות.

(ח)אסיר מסוים שהוטלה עליו הגבלה לפי סעיף קטן (ב) או אסיר שהנציב קיבל לגביו החלטה בעיון חוזר לפי סעיף קטן (ז), רשאי להגיש עתירה, בין בעצמו ובין באמצעות בא כוחו, לבית המשפט המחוזי; הוראות סימן ח׳1 לפרק ב׳ והוראות סעיף 45א(ט) יחולו, בשינויים המחויבים.

(ט)השר רשאי, לאחר התייעצות עם שר המשפטים ובאישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, לשנות בצו את התוספת הראשונה א׳.

אין בהוראות סעיפים 45, 45א ו־45א1 כדי לגרוע מהוראות דין אחר בענין פגישה של אסיר עם עורך דין.

(בוטל).

(א)אסיר שפוט מותר להרשות לו כתיבת מכתב ראשון עם התקבלו לבית הסוהר.

(ב)אחרי תום שלושת החדשים הראשונים של מאסרו, ולאחר מכן – כל חדשיים, מותר להרשות ביקורי ידידים לעיני סוהר ובטווח שמיעתו וכתיבת מכתב וקבלתו.

(א)אסיר זכאי לשלוח, באמצעות הנהלת בית הסוהר ובהתאם להוראות חוק זה, מכתבים, ולשם כך יינתן לו נייר כתיבה בכמות שתיקבע בפקודות השירות.

(ב)אסיר אינו רשאי לשלוח מכתב באמצעות מבקר או בכל דרך אחרת שלא באמצעות הנהלת בית הסוהר ואולם רשאי הוא למסור לעורך דינו, בעת פגישתו עמו, מכתב הנוגע לנושא ייצוגו; כן רשאי הוא למסור לקצין מבחן, בעת פגישתו עמו, מסמכים הדרושים לקצין המבחן לשם ביצוע תפקידו.

(ג)דמי משלוח המכתבים יהיו על חשבון האסיר, זולת אם ראה מנהל בית הסוהר שיש לפטור את האסיר מתשלום זה, מחמת מצבו הכלכלי.

(ד) (1)מנהל בית סוהר או מי שהוסמך על ידו (להלן – הבודק) רשאי מהטעמים המנויים בסעיף 47ג(א) ועל אף האמור בכל דין לפתוח ולבדוק כל מכתב שנשלח על ידי אסיר;

(2)לענין הסמכה לפי פסקה (1) של בודק שהוא סוהר – לא יוסמך סוהר שדרגתו פחותה מדרגת רב כלאי, אלא אם כן הוא כלאי הנושא תקן של רב כלאי.

(ה)מכתב כאמור, שנפתח על ידי הבודק, יסומן בראשי התיבות של שמו של הבודק.

(א)בסעיף זה ובסעיפים 47ג ו־47ד, ”דבר דואר“ – מכתב, גלויה, דבר דפוס או כל מסמך אחר הממוען לאסיר והנשלח אליו באמצעות שירותי הדואר.

(ב)אסיר זכאי לקבל מכתב או דבר דואר, בהתאם להוראות חוק זה.

(ג)דבר דואר או מכתב יימסרו לאסיר אך ורק באמצעות הנהלת בית הסוהר.

(ד)הבודק רשאי, מהטעמים המנויים בסעיף 47ג(א) ועל אף האמור בכל דין, לפתוח ולבדוק כל דבר דואר או מכתב, לאחר קבלתו בבית הסוהר ובטרם מסירתו לאסיר.

(ה)דבר דואר או מכתב שנפתח על ידי הבודק יסומן בראשי התיבות של שמו של הבודק.

(א)מהטעמים המנויים להלן ועל אף האמור בכל דין, בודק רשאי שלא להעביר או שלא למסור מכתב או דבר דואר או חלקים מהם, שנשלחו על ידי אסיר או אל אסיר, אם מצא כי מסירתם או העברתם עלולים לפגוע באחד מאלה:

(1)בטחון המדינה;

(2)בטחון הציבור;

(3)בטחון או משמעת בבית הסוהר;

(4)הליכי חקירה או משפט.

(ב)החליט הבודק למנוע העברת דבר הדואר או המכתב ליעדו, ינמק את החלטתו בכתב ויורה על גניזת דבר הדואר או המכתב במקום מיוחד שיועד לכך.

(ג)מניעת העברת דבר דואר או מכתב, או חלקים מהם, ליעדם, תובא לידיעת האסיר, אלא אם כן אישר הנציב שלא לעשות כן מהטעמים המנויים בסעיף קטן (א).

(ד)הוראות סעיף זה לא יחולו על כתבי בי־דין המיועדים לבית המשפט וכן על מסמכים המוחלפים בין עורך דין ללקוחו האסיר הנוגעים לנושא ייצוגו והנמסרים לאסיר או על ידי אסיר בעת פגישת עורך הדין עם האסיר.

(א)על אף הוראות סעיפים 47א(ד), 47ב(ד) ו־47ג(א) ועל אף האמור בכל דין –

(1) (א)מכתב שנשלח מאסיר אל חבר הכנסת, לא ייפתח, אלא אם כן יש לבודק יסוד סביר לחשש שמסירתו או העברתו לחבר הכנסת עלולים לפגוע באחד הענינים המנויים בסעיף 47ג(א)(1) עד (4) (להלן – לפגוע בבטחון או בהליכי חקירה או משפט);

(ב)היה לבודק חשש כאמור, יפתח הבודק את המכתב רק בנוכחות שלושה מחברי ועדת המשנה לשירותי המודיעין והבטחון של ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, שאותם ימנה יושב־ראש ועדת המשנה (להלן – הוועדה); לאחר פתיחת המכתב וקריאתו, יצביע הבודק לפני הוועדה על חלקי המכתב שיש בהם, לדעתו, כדי לפגוע בבטחון או בהליכי חקירה או משפט אם יש חלקים כאלה;

(ג)מצאה הוועדה, לאחר ששמעה את הסברי הבודק, כי מסירתו או העברתו של המכתב עלולים לפגוע בבטחון או בהליכי חקירה או משפט, תקבע הוועדה, בהחלטה מנומקת, אם למנוע את מסירתו של המכתב, כולו או חלקו;

(ד)הודעה על החלטת הוועדה תימסר על ידי יושב ראש הכנסת לחבר הכנסת, אלא אם כן החליטה הוועדה, בהחלטה מנומקת, שלא לעשות כן, מטעמים של פגיעה בבטחון או בהליכי חקירה או משפט;

(ה)לא נמסר מכתב לחבר הכנסת לפי פסקת משנה (ג), יורה הבודק על גניזת המכתב כאמור בסעיף 47ג(ב);

(2)דבר דואר שנשלח מחבר הכנסת לאסיר לא ייפתח, אלא אם כן יש לבודק יסוד סביר לחשש שמסירתו או העברתו עלולים לפגוע בבטחון המדינה; הוראות פסקה (1)(ב) עד (ה) יחולו על דבר דואר שנפתח לפי הוראות פסקה זו.

(ב)הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על מכתב שנשלח מאסיר אל שר או סגן שר ועל דבר דואר שנשלח משר או מסגן שר לאסיר.

חלה אסיר במחלה רצינית וביקש שיבקר אצלו קרוב או ידיד, רשאי מנהל בית הסוהר, על פי המלצת הרופא, להורות בכתב שירשו את כניסתו של אותו קרוב או ידיד אם היה סבור שמן הראוי לעשות כן.

רבנים וכוהני דתות אחרות יורשו במועדים מתאימים וסבירים לבקר אסירים הרוצים בשירותם ולקיים תפילות בזמנים ובמקומות שיאשר מנהל בית הסוהר.

הממונה על בית סוהר ירשום בספר שנועד לכך את שמו ומענו של כל מי שבא לבקר אסיר.

לא יתקשר אדם עם אסיר אלא לפי הכללים וההוראות המסדירים אותה תקשורת.

(א)בלי לפגוע בחילוט שלפי סעיף 44, העובר על הוראה מהוראות סעיפים 38, 41 עד 43 או 51, דינו – מאסר ששה חדשים.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א) –

(1)העושה אחד מאלה, במישרין או בעקיפין, דינו – מאסר חמש שנים:

(א)מכניס, מעביר או זורק חפץ אסור מסוכן אל תוך בית סוהר;

(ב)מניח חפץ אסור מסוכן בתוך בית סוהר;

(ג)מעביר חפץ אסור מסוכן לאסיר או מאסיר לאדם אחר;

(ד)אסיר המחזיק בחפץ אסור מסוכן;

(2)העושה אחד מאלה, במישרין או בעקיפין, דינו – מאסר שלוש שנים:

(א)מכניס, מעביר או זורק ציוד קצה רט״ן אל תוך בית סוהר;

(ב)מניח ציוד קצה רט״ן בתוך בית סוהר;

(ג)מעביר ציוד קצה רט״ן לאסיר או מאסיר לאדם אחר;

(ד)מאפשר את השימוש בציוד קצה רט״ן בתוך בית סוהר, לרבות על ידי מימון;

(ה)אסיר המחזיק בציוד קצה רט״ן;

(3)העושה פעולה כאמור בפסקאות (1) או (2), במטרה להביא לסיכון חיי אדם, לגרום חבלה חמורה לאדם, לפגוע בביטחון המדינה או לסייע לארגון טרור, דינו – מאסר עשר שנים; לעניין זה, ”במטרה“ – לרבות תוך ראייה מראש את אחת או יותר מהאפשרויות המפורטות בפסקה זו כאפשרות קרובה לוודאי.

(ג)בסעיף זה –

”חפץ אסור מסוכן“ – חפץ אסור שבשל טיבו או מהותו הכנסתו לבית הסוהר, העברתו לאסיר או העברתו מאסיר לאדם אחר, עלולה לסכן חיי אדם או לפגוע בבריאותו, להביא לגרימת חבלה חמורה לאדם, לפגוע בביטחון המדינה או לסייע לבריחה מבית הסוהר, וכן חפץ שביכולתו לייצר חפץ כאמור;

”ציוד קצה רט״ן“ – ציוד בזק כמשמעותו לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב–1982, נישא או מיטלטל, המתחבר או המיועד להתחבר אל מערכת של מיתקני אלחוט שבאמצעותה ניתנים שירותי רדיו טלפון נייד לציבור, לרבות כל חלק של ציוד כאמור, כגון כרטיס sim, כרטיס זיכרון, אנטנה, סוללה ומטען.

(א)גזר בית משפט עונש מיתה, יערוך צו אשר יציין כי גזר הדין יבוצע באמצעות תלייה; צו כאמור ייחתם בידי שופט וישמש אסמכתה לביצוע העונש.

(ב)מנהל בית סוהר, או מי מטעמו, יודיע לאסיר שבית המשפט גזר בעניינו עונש מיתה את תוכן הצו בהקדם האפשרי.

(ג)ביצוע גזר הדין ייעשה בידי סוהר שהנציב הסמיך לכך.

אסיר שהורשע ונגזר עליו עונש מיתה בפסק דין חלוט (להלן – נידון למיתה), יועבר לבית סוהר או לאגף בבית סוהר שיקבע הנציב כמקום כליאתם של נידונים למיתה.

(א)נידון למיתה יוחזק, ככל האפשר, בנפרד מכל אסיר אחר; הוראות סימן ב׳1 לא יחולו על החזקתו של אסיר לפי הוראות סימן זה.

(ב)לא יוחזק נידון למיתה בתא אחד עם אסיר שלא נידון למיתה.

(א)לא תתאפשר גישה לנידון למיתה, למעט –

(1)לסוהר;

(2)לאיש דת שאישר מנהל בית הסוהר, על פי דתו של הנידון למיתה, אם הנידון למיתה ביקש זאת;

(3)למבקר רשמי מכוח כהונתו לפי סעיף 72;

(4)למי שהשר הסמיך לשמש כמבקר רשמי לעניין סימן זה לפי סעיף 71;

(5)לעורך דין כאמור בסעיף 54א;

(6)לרופא.

(ב)הנציב רשאי, בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לאשר גישה לאדם שאינו מנוי בסעיף קטן (א).

לעניין פגישה עם עורך דין לשם קבלת שירות מקצועי, יראו נידון למיתה כמי שניתנה בעניינו החלטה של הנציב לפי סעיף 45א1, למפגש עם שני עורכי דין לכל היותר.

(א)אלה יהיו נוכחים בעת ביצוע גזר הדין:

(1)מנהל בית הסוהר, וכן כל סוהר שנוכחותו נדרשת לשם מילוי תפקידו;

(2)נשיא בית המשפט המחוזי או שופט בית המשפט המחוזי שהוא הסמיך לכך, או נשיא בית משפט צבאי לערעורים או שופט בית משפט צבאי לערעורים שהוא הסמיך לכך, לפי העניין;

(3)מבקר רשמי כאמור בסעיף 54(א)(3) ומבקר רשמי כאמור בסעיף 54(א)(4);

(4)איש דת שיאשר מנהל בית הסוהר, על פי דתו של הנידון למיתה, לבקשת הנידון למיתה;

(5)נציג משפחות נפגעי העבירה שבה הורשע הנידון למיתה, באישור מנהל בית הסוהר;

(6)רופא.

(ב)הנציב רשאי לאשר את נוכחותו של אדם שאינו מנוי בסעיף קטן (א), בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ג)על אף האמור בסעיף קטן (א), יהיה ניתן לקיים את ביצוע גזר הדין גם בהיעדר נציגים כאמור בסעיף קטן (א)(2) עד (6), אם יש בכך כדי לעכב את ביצוע גזר הדין.

דבר ביצוע גזר הדין, לרבות פרטי הנידון למיתה, יפורסם באתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר.

(א)זהות הסוהרים העוסקים בביצוע הוראות סימן זה תהיה חסויה, וחל איסור לגלות או לפרסם כל פרט הנוגע לעניין זה אלא באישור הנציב ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ב)נוהלי שירות בתי הסוהר בעניין יישום הוראות סימן זה, וכן מידע הנוגע לכליאת הנידון למיתה או לתהליך ביצוע גזר הדין, שעלולים לפגוע בביטחון המדינה, בביטחון הציבור, בביטחון בית הסוהר, בביטחונו או בשלומו של אדם או בקיום גזר הדין, יהיו סודיים, וחל איסור לגלותם או לפרסמם, אלא באישור הנציב ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ג)השר, באישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות מידע נוסף לעניין סימן זה אשר גילויו יהיה אסור בפרסום.

(ד)אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכות שר לפי סעיפים 44 ו־45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971, או מסמכויות הצנזור לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, או מכל סמכות אחרת למניעת פרסום לפי כל דין.

(א)המגלה או המפרסם מידע סודי לפי סימן זה בלא היתר, דינו – מאסר שלוש שנים; נעשה הגילוי או הפרסום ברשלנות, דינו – מאסר שנה.

(ב)סוהר, וכן מי שפעל או פועל מטעם שירות בתי הסוהר, המגלה או מפרסם מידע חסוי בלא היתר, דינו – מאסר חמש שנים; נעשה הגילוי או הפרסום ברשלנות, דינו – מאסר שלוש שנים.

אסיר שעשה אחד מאלה עבר עבירת בית סוהר:

(1)התקוטט עם אסיר אחר;

(2)התלונן תלונות ללא יסוד;

(3)האשים סוהרים האשמות כוזבות בתשובה לשאלה שנשאל בענינים הנוגעים לבית הסוהר או למשמעת בו;

(4)השיב תשובה לא נכונה על שאלה ששאל אותו סוהר בענינים הכלולים בסעיף 6;

(5)קיים תקשורת בכתב, בעל פה או בדרך אחרת עם אדם מבחוץ או עם אסיר תוך הפרת תקנות בית הסוהר;

(6)עשה מעשה המכוון לעורר בלב אסירים או סוהרים בהלה ללא צורך;

(7)נמנע או סירב לצעוד כנדרש בשעת צעדה בבית הסוהר או בהליכה לעבודה או בדרך ממנה;

(8)סירב לאכול לחם חוקו;

(9)אכל או לקח לעצמו מזון שלא נועד לו, או לקח מהמנות שנועדו לאסירים אחרים או הוסיף עליהן;

(10)הוציא בלי רשותו של סוהר מזון מהמטבח או מהמקום שבו מגישים ארוחות, או הפר הוראה לענין מתן מזון ומשקה וחלוקתם;

(11)השחית מזון במזיד, או השליכו ללא הוראה;

(12)הכניס לתוך מזון או משקה דבר העלול לקלקל טעמו או טיבו;

(13)נמנע או סירב ללבוש את הבגדים שניתנו לו, או החליף חלק מהם בבגדי אסירים אחרים, או איבד, השליך, קילקל או שינה חלק מהם;

(14)הסיר, השחית או שינה מספר, סימן או תג הצמודים לשם היכר לבגד או לגוף או שלובשים אותם על הבגד או הגוף לשם כך;

(15)נמנע או סירב לשמור על נקיון גופו או הפר הוראה המסדירה עניני תספורת או גילוח;

(16)נמנע או סירב לשמור על נקיונם של בגדים, שמיכות או כלי מיטה, או הפר הוראה בדבר סידורם או מקומם;

(17)התעסק במנעולים, במנורות או בנורות של בית הסוהר או ברכוש אחר שאינו מענינו;

(18)גנב מבגדי בית הסוהר או מן הציוד של אסיר אחר;

(19)גרם למטרד בכל חלק של בית הסוהר;

(20)השחית או קילקל קיר, רהיט או רכוש אחר של בית הסוהר;

(21)ליכלך רצפה, דלת, קיר או חלק אחר של בנין בית הסוהר או כל חפץ בבית הסוהר, או ירק עליהם;

(22)זיהם במזיד באר, בית כסא או מקום כביסה או רחצה;

(23)נמנע או סירב לטפל כיאות במכשירים, בבגדים או בחפצים אחרים שהם רכוש המדינה, או השחיתם, השמידם או שלח יד בהם;

(24)במזיד גרם לעצמו מחלה, חבלה או אי־כושר;

(25)גרם לאלימות או לכל מרי שהוא, או נמנע מלעזור בדיכוים;

(26)השתתף בהתקפה על סוהר או על אסיר;

(27)נמנע או סירב לעזור לסוהר במקרה של נסיון בריחה או במקרה של התקפה על סוהר או על אסיר;

(28)הפר אחד הכללים או הוראה חוקית של סוהר, או נמנע או סירב לבצע תפקידים בדרך שנקבעה;

(29)התנהג בחוסר נימוס כלפי סוהר, עובד בית סוהר, מבקר או כל אדם המועסק בענין של בית הסוהר;

(30)סירב לעבוד, או התעצל, זלזל או התרשל בעבודתו;

(31)עזב בלי רשות את תאו או מקום אחר שנועד לו או את מקום עבודתו;

(32)החזיק בחפץ שאינו רשאי להחזיקו;

(33)תקף, או השתמש בכוח שימוש שיש בו עבירה;

(34)השמיע רעש ללא צורך או קילל או חירף;

(35)התנהג באופן פרוע, גס או בלתי מוסרי;

(36)השתמש בלשון גסה, מעליבה או מאיימת;

(37)התחַלָּה;

(38)במזיד האשים סוהר או אסיר האשמת שוא;

(39)נמלט, קשר קשר להימלט או עזר לאחר להימלט;

(40)נסיון או סיוע לבצע אחת העבירות האמורות בסעיף זה;

(41)כל מעשה, התנהגות, אי־סדר או הזנחה הפוגעים בסדר הטוב או במשמעת, אף אם לא פורטו בפסקאות הקודמות.

כל אחד מאלה יהיה מוסמך לדון ולהחליט באישום אסיר על עבירות בית סוהר (להלן בסימן זה – קצין שיפוט):

(1)הנציב;

(2)מנהל בית סוהר שהנציב הסמיכו לכך;

(3)סוהר מדרגת כלאי ומעלה שהנציב הסמיכו לכך;

(4)(נמחקה).

(א)קצין שיפוט שהרשיע אסיר בעבירת בית סוהר יהיה רשאי להטיל עליו עונשים אלה, כולם או מקצתם:

(1)אתראה;

(2)אזהרה חמורה;

(3)קנס בסכום שלא יעלה על הסכום שיקבע השר בצו, בהסכמת שר המשפטים ובאישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת;

פורסם צו בתי הסוהר (קביעת קנס ופיצויים לענין עבירת בית סוהר), התשנ״א–1991.

(4)בידוד לתקופה שלא תעלה על ארבעה עשר ימים, ובלבד שתקופת בידוד לא תהא רצופה יותר משבעה ימים והפסקה של שבעה ימים תהיה בינה לבין המשכה;

(5)הפחתת ימי שחרור לתקופה שלא תעלה על עשרים ואחד ימים; לענין זה, ”שחרור“ – כמשמעותו בסעיף 49 לחוק העונשין, התשל״ז–1977, לרבות רשיון חופש כמשמעותו בסעיף 28.

(ב)קצין שיפוט שהטיל על אסיר עונש בידוד או עונש הפחתת ימי שחרור יהיה רשאי לצוות בפסק כי העונש, כולו או מקצתו, יהיה על תנאי, ויהיה תלוי ועומד לתקופה שנקבעה בפסק, ובלבד שלא תעלה על שנה מיום הפסק; אסיר שנידון לעונש על תנאי כאמור, לא ישא את עונשו אלא אם כן עבר, תוך התקופה שנקבעה בפסק, עבירה זהה או דומה לעבירה שעליה נשפט או כל עבירת בית סוהר אחרת – אם קבע זאת קצין השיפוט בפסק שבו הוטל עליו העונש על תנאי, והורשע בשל כך.

(ג)על אף האמור בסעיף קטן (א) –

(1)עונש הפחתת ימי שחרור יהיה מוסמך להטיל רק מנהל בית הסוהר, באישור הנציב;

(2)עונש בידוד לתקופה שמעל לשבעה ימים ועונש קנס מעל מחצית הסכום שנקבע בצו כאמור בסעיף קטן (א)(3), יהיה מוסמך להטיל רק מנהל בית הסוהר או סגנו.

(ד)הוטל על אסיר עונש קנס, בידוד או הפחתת ימי שחרור, רשאי הנציב או סוהר בכיר שהנציב הסמיכו לכך, אם ראה טעם מיוחד המצדיק לעשות כן, לבטל את העונש או להקל בו על ידי הפחתתו או החלפתו בעונש קל ממנו.

(א)קצין שיפוט שהרשיע אסיר בעבירת בית סוהר, יוכל לחייבו, בנוסף לכל עונש, בתשלום פיצויים לשירות על נזק שנגרם עקב העבירה, ובלבד שלא יחייבו בתשלום פיצויים בסכום העולה על הסכום שיקבע השר בצו, בהסכמת שר המשפטים ובאישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת.

פורסם צו בתי הסוהר (קביעת קנס ופיצויים לענין עבירת בית סוהר), התשנ״א–1991.

(ב)חוייב אסיר בתשלום פיצויים כאמור בסעיף קטן (א), רשאי הנציב או סוהר בכיר שהנציב הסמיכו לכך, אם ראה טעם מיוחד המצדיק לעשות כן, לבטל את החיוב או להפחיתו.

ניתן לגבות קנס כאמור בסעיף 58 ופיצויים כאמור בסעיף 59 על ידי ניכוי משכר העבודה המשתלם או שישתלם לאסיר או מכספים אחרים המצויים או שיהיו מצויים בפקדונו, בבת אחת או בשיעורים חדשיים כפי שיורה קצין השיפוט, ובלבד שהסכום הנותר לזכותו של האסיר לאחר הניכוי לא יפחת, בכל חודש, מהסכום שיקבע הנציב מעת לעת כסכום המיועד לצרכיו של האסיר בבית הסוהר.

קנסות שנגבו כאמור בסעיף 59א ישולמו לקרן שתיקרא ”הקרן לרווחת אסירים“ וישמשו לרווחת האסירים כפי שיקבע השר בתקנות.

לא יוטל עונש על אסיר אלא לאחר חקירה מתאימה ולאחר שניתנה לו הזדמנות לשמוע את האישום והראיות נגדו ולהתגונן.

אסיר שעבר עבירת בית סוהר יכול שיואשם לפני בית משפט, ורשאי בית המשפט להטיל עליו עונש מאסר ששה חדשים, שיתחיל בתום כל מאסר קודם.

שום דבר האמור בפקודה זו אינו בא לפטור אסיר מהיות מואשם לפני בית משפט בדרך הרגילה על כל עבירה שעבר, ובלבד שלא ייענש פעמיים על עבירה אחת.

(א)אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק (להלן בסימן זה – בית המשפט) עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על־פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו (להלן בסימן זה – עתירה).

(ב)בית המשפט ידון בשופט אחד שיקבע נשיא בית המשפט לענין זה.

(ג)על אף הוראות סעיף זה וסעיף 62ב, על עתירה נגד ועדת שחרורים וועדת שחרורים מיוחדת לפי הוראות חוק שחרור על־תנאי ממאסר, התשס״א–2001, יחולו הוראות החוק האמור.

פורסמו תקנות סדרי דין (עתירות אסירים), תש״ם–1980.

(א)התקיים דיון בעתירה שלא באולם דיונים הסמוך למקום המעצר או לבית הסוהר שבו מוחזק האסיר, וביקש האסיר להשתתף בדיון או הורה בית המשפט על השתתפותו בדיון, רשאי בית המשפט להורות על קיום הדיון, לבקשת האסיר, בהשתתפותו בדרך של היוועדות חזותית כהגדרתה בסעיף 133א(א) לחוק סדר הדין הפלילי, ובלבד שהאסיר הוא בגיר, מיוצג על ידי סניגור והגיש את בקשתו באמצעותו, ויחולו לעניין זה ההוראות לפי סעיפים 133א(ג) עד (ו), 133ג ו־133ד לחוק סדר הדין הפלילי בשינויים המחויבים.

(ב)הוראות סעיף זה יעמדו בתוקפן בתקופת הוראת השעה כמשמעותה בסעיף 133ו(א) לחוק סדר הדין הפלילי, ולא יחולו בתקופת תוקפה של הכרזה על הגבלה חלקית או הכרזה על הגבלה מלאה כאמור בסעיף 133ו(ג) לחוק האמור או בתקופת תוקפה של הכרזה על הגבלה מלאה או הכרזה על הגבלה ביטחונית על מי שחלה עליו ההכרזה, לפי חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בעת הכרזה על הגבלה (עצורים, אסירים וכלואים) (הוראת שעה), התשפ״ו–2026.

בית המשפט מוסמך ליתן בקשר לעתירה צווים לרשויות המדינה ולאנשים הממלאים תפקידים על־פי דין לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין.