סעיף 110ז לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל״ב–1971, איסור פרסום.

(א) (1)לא יפרסם אדם דבר על דיון המתנהל בפני בית דין בדלתיים סגורות אלא ברשות בית הדין, ואם הנציב הוא שהורה, לפי הוראות סעיף 110ו(ב)(1), על עריכת הדיון בדלתיים סגורות – לא יתיר בית דין את הפרסום כאמור אלא לאחר שהובאה לפניו עמדת הנציב לעניין זה.

(2)הסתיים הדיון כאמור בפסקה (1), רשאי הנציב, אם הורה על עריכת הדיון בדלתיים סגורות לפי הוראות סעיף 110ו(ב)(1), או נשיא בית הדין, אם בית הדין הוא שהורה כאמור לפי הוראות סעיף 110ו(ב)(2), להתיר את הפרסום, אם ראה שאין עוד מניעה לעשות כן.

(ב) (1)התקיים דיון, כולו או חלקו, בדלתיים פתוחות, רשאי בית הדין לאסור כל פרסום בקשר לדיון, לרבות שם המתלונן, מסמכים שהוגשו לבית הדין, פרוטוקול הדיון, הכרעת הדין או גזר הדין, והכל אם ראה כי הדבר דרוש לשם מניעת פגיעה בביטחון המדינה, בשלומו של אדם או בדרכי פעולתו המבצעיות של השירות.

(2)הסתיים הדיון כאמור בפסקה (1), רשאי נשיא בית הדין להתיר את הפרסום, אם ראה שאין עוד מניעה לעשות כן.

(ג)המפרסם דבר שפרסומו נאסר לפי הוראות סעיף זה, דינו – מאסר שישה חודשים.

(ד)הסמכות לדון בעבירה לפי סעיף זה היא בידי בית משפט השלום.