סעיף 110לב לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל״ב–1971, ערר על פסק.

(א) (1)סוהר שהרשיעו דן יחיד רשאי, בתוך 15 ימים מיום שהומצא לו הפסק, להגיש ערר על הפסק, ואם חויב בתשלום פיצויים לפי הוראות סעיף 110סה – גם על החיוב כאמור, בדרך שקבע השר.

(2)זוכה סוהר על ידי דן יחיד בהליך משמעתי שנפתח עקב חקירה של משטרת ישראל, של ועדת חקירה כאמור בסעיף 131א או קצין בודק שמונה לפי פקודות השירות, רשאי סוהר בכיר שהנציב הסמיך לעניין זה להגיש ערר על הפסק, אם סבר כי יש ראיות מספיקות להוכחת אשמתו של הסוהר, בתוך 15 ימים מיום שהומצא לו הפסק.

(ב)בערר ידון קצין שיפוט בכיר שדרגתו אינה נמוכה מדרגת הדן יחיד שנתן את הפסק ושמונה לכך בדרך שקבע השר.

(ג)קצין שיפוט בכיר שמונה לדון בערר רשאי לדון בו, אף אם הוגש לאחר המועד האמור בסעיף קטן (א), אם הוכח, להנחת דעתו, כי היה הצדק סביר לאיחור.

(ד)העורר רשאי לחזור בו מעררו כל עוד לא ניתנה החלטה בערר.

(ה)הוראות סעיף 110יח יחולו, בשינויים המחויבים, גם לגבי מי שדן בערר.