סעיף 110עב1 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל״ב–1971, ביטול פסק או פסק חלוט וקביעת דיון חוזר.

(א)היועץ המשפטי של שירות בתי הסוהר או ראש ענף משמעת במינהל משאבי אנוש בשירות בתי הסוהר רשאים לבטל, באופן מלא או חלקי, פסק או פסק חלוט וכן להורות על דיון חוזר בפסק או בפסק חלוט לפני דן יחיד שקבעו לכך, גם אם חדל הנאשם להיות סוהר, באחת מהנסיבות האלה:

(1)חוסר סמכות של הדן יחיד או של הדן בערר לדון בכתב התלונה;

(2)נפל פגם או פסול מהותי בניהול ההליך;

(3)ניהול ההליך עמד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית;

(4)התעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנאשם עיוות דין.

(ב)בדיון חוזר יהיו לדן יחיד כל הסמכויות הנתונות לו או לדן בערר לפי פרק זה, פרט לסמכות להחמיר בעונש.

(ג)ריצה הנאשם עונש לפי פסק או פסק חלוט שבוטל והורשע בדיון חוזר, יובא בחשבון העונש שהנאשם ריצה, בהתאם לכללים אלה:

(1)עונשים של מחבוש וריתוק, לרבות עונשי מחבוש או ריתוק על־תנאי שהופעלו, ייחשבו יום כנגד יום;

(2)סכום כסף שנגבה מהנאשם כקנס או כפיצויים יוחזר לו, ואולם אם הוטל עליו אחד מאלה בדיון החוזר, יובא בחשבון הסכום שכבר נגבה.

(ד)ראש מינהל משאבי אנוש בשירות בתי הסוהר רשאי להורות על פיצוי נאשם שנשא את עונשו או חלק ממנו ושהרשעתו בוטלה כתוצאה מן הדיון החוזר, או לתת כל סעד אחר.

(ה)בפסק חלוט לפי סעיף 110לג יהיו הסמכויות שבסעיפים קטנים (א) ו־(ד) נתונות לנציב.

(ו)אין בסעיף זה כדי לגרוע מסמכות הנציב האמורה בסעיף 110עב.