סעיף 22 לחוק ההסגרה, תשי״ד–1954, שחרור בערבות.

פקודת השחרור בערבות, 1944, תחול על כל מבוקש, כל עוד אין עליו הכרזה בעלת תוקף סופי שהוא בר־הסגרה; ולצורך פקודה זו רואים –

(1)כל עבירה שעליה מבקשים את הסגרתו כעבירה שעליה הוא נאשם בישראל;

(2)מבוקש שנעצר לפי סעיף 5 או 7 – כעצור שטרם הוגש עליו כתב אישום;

(3)הכרזתו כבר־הסגרה, אם הוא מבוקש בתורת נאשם – כהגשת כתב אישום;

(4)הכרזתו כבר־הסגרה, אם הוא מבוקש בתורת נידון – כגזר דין המטיל את העונש שהוא חייב לשאתו במדינה המבקשת.