סעיף 92יט לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981, עיצום כספי על־תנאי.

(א)החליט הממונה על הטלת עיצום כספי על מפר כאמור בסעיף 92א, רשאי הוא להורות בהחלטה מנומקת בכתב ובהתאם לאמות המידה ולשיקולים המנויים בתוספת החמישית אשר מתקיימים לגבי המפר או ההפרה, שהעיצום הכספי, כולו או מקצתו, יהיה על־תנאי לתקופה שיקבע הממונה ושתחילתה ביום ההחלטה על הטלת העיצום כאמור, ובלבד שהתקופה כאמור לא תפחת משנתיים ולא תעלה על חמש שנים (בפרק זה בהתאמה – עיצום על־תנאי ותקופת התנאי).

(ב)בהחלטתו כאמור בסעיף קטן (א) רשאי הממונה לקבוע תנאים נוספים שעל המפר לעמוד בהם בתקופת התנאי, לרבות פעולות שעל המפר לנקוט כדי לתקן את ההפרה, להקטין את הנזק שנגרם ממנה או למנוע את הישנותה.

(ג)המשיך המפר להפר בתקופת התנאי את ההוראה שבשל הפרתה הוטל עליו העיצום הכספי כאמור בסעיף קטן (א), חזר המפר והפר את ההוראה כאמור או הפר תנאי מהתנאים הנוספים שקבע הממונה, כאמור בסעיף קטן (ב) – ישלם המפר את העיצום על־תנאי בתוספת ריבית שקלית מיום ההחלטה על העיצום כאמור, ויחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים.