סעיף 8ב לחוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ״ט–1989, הגדרות ופרשנות – פרק ב׳1.

(א)בפרק זה –

”אישור תקינות“ – כמשמעותו בסעיף 8ד, ולעניין סעיפים 8ג, 8ח, 8יא ו־8טו – לרבות אישור תקינות זמני;

”אישור תקינות זמני“ – כמשמעותו בסעיף 8ו, או אישור שניתן לפי סעיף 8ד(ז), לפי העניין;

”גוף בודק“ – גוף שהוסמך ואושר לפי סעיף 8ט;

”חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות“ – חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, התשנ״ז–1997;

”יום התחילה“ – י״ט בכסלו התשע״ו (1 בדצמבר 2015);

”מיתקן לפריקת גז טבעי דחוס“ – מיתקן להפחתת לחץ של גז טבעי דחוס, המתקבל ממכלי לחץ שהם חלק מרכב מסחרי כמשמעותו בפקודת התעבורה, בלחץ שאינו עולה על 250 בר (bar), לרבות צנרת בשטחו של צרכן הגז הטבעי שמספקת רק לו את הגז הטבעי ומחברת בין המיתקן לבין הצנרת של הצרכן;

”מכון התקנים“ – מכון התקנים הישראלי כמשמעותו בסעיף 2 לחוק התקנים;

”הממונה על התקינה“ – הממונה על התקינה שמונה לפי סעיף 5 לחוק התקנים;

”הרשות להסמכת מעבדות“ – הרשות כהגדרתה בחוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות;

”תקן“ – הוראות לעניין גז טבעי בתקן ישראלי כמשמעותו בחוק התקנים, המנוי בתוספת הראשונה א׳, החלות על מיתקן גז טבעי לצריכה.

(ב)בכפוף להוראות סעיף קטן (ג), מיתקן גז טבעי לצריכה הוא כל אחד מאלה:

(1)מיתקן גז המשמש לצריכת גז טבעי, ובכלל זה לייצור חומרים אחרים מגז טבעי או לייצור אנרגיה תרמית, חשמלית או מכנית;

(2)מיתקן המשמש להפעלת תחנת תדלוק כלי רכב בגז טבעי;

(3)מיתקן לפריקת גז טבעי דחוס;

(4)צנרת המחברת בין מיתקנים כאמור בפסקאות (1) ו־(2) לבין מיתקני הגז של נותן שירותי הזרמת גז;

(5)מבנים, מכשירים ואבזרים קבועים או מיטלטלים לאורך המיתקנים כאמור בפסקאות (1) עד (3), המחוברים אליהם.

(ג)מיתקן גז טבעי לצריכה הוא מיתקן שמתקיימים בו כל אלה, ולעניין מיתקן לפריקת גז טבעי דחוס – האמור בפסקה (3) בלבד:

(1)הוא נמצא בשטח שבשליטתו של המחזיק במיתקן;

(2)הוא אינו מופעל על ידי נותן שירותי הזרמת גז;

(3)הוא אינו משמש לשימוש ביתי, להחסנה, להפצה או לצבירה; לעניין זה, ”החסנה“ – למעט אם נעשית בתחנת תדלוק כלי רכב בגז טבעי, לצרכיה התפעוליים של התחנה.