סעיף 1ג לחוק עובדים זרים, התשנ״א–1991, חוזה עבודה.

(א)המעסיק התקשר עם העובד הזר בחוזה עבודה בכתב, בשפה שהעובד הזר מבין, ומסר לעובד הזר העתק ממנו.

(ב)בחוזה יפורטו תנאי העבודה כפי שהוסכמו בין הצדדים כפוף להוראות כל דין, וכן כל אלה:

(1)זהות המעסיק וזהות העובד הזר;

(2)תיאור התפקיד;

(3)שכרו של העובד הזר, רכיביו, אופן עדכון השכר לרבות רכיביו ומועדי התשלום;

(4)רשימת הניכויים משכר העבודה;

(5)תשלומים של המעסיק ושל העובד הזר בעבור תנאים סוציאליים של העובד;

(6)תאריך תחילת העבודה ותקופת העבודה;

(7)אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל של העובד הזר לרבות יום המנוחה השבועי;

(8)תנאים לענין היעדרות בתשלום, לרבות חופשות, ימי חג וימי מחלה;

(9)חובותיו של המעסיק לפי סעיפים 1ד ו־1ה ולפי פרק ד׳, ככל שהן חלות עליו;

(10)פרטי הממונה על זכויות עובדים זרים, דרכי ההתקשרות עמו והזכות להגשת תלונות לפי סעיף 1כו.

(ג)אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות הסכם קיבוצי או צו הרחבה כמשמעותם בחוק הסכמים קיבוציים, התשי״ז–1957, החלים על העובד הזר והמעסיק, או מהוראות כל דין.

(ד)השר לאחר התייעצות עם שר הפנים רשאי לקבוע הוראות משלימות לענין סעיף זה וסעיף 1ו לרבות קביעת ענינים נוספים שחובה שייכתבו בחוזה עבודה כאמור, וכן תנאים שאין לכלול בחוזה העבודה, ושאם נכללו – יהיו בטלים, והכל לשם הבטחת תנאים הוגנים לעובד הזר ובהתחשב בהוראות כל דין, הסכם קיבוצי או צו הרחבה כאמור בסעיף קטן (ב).

פורסמו תקנות עובדים זרים (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש״ס–2000.

פורסמו תקנות עובדים זרים (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), התשס״ב–2001.

(ה)על אף האמור בסעיף קטן (ג), לשם הבטחת תשלום שכרו של העובד הזר רשאי השר, בהתייעצות עם שר הפנים, לקבוע דרכים לתשלום שכרו של עובד זר מבין הדרכים הקבועות בסעיפים 2 ו־6 לחוק הגנת השכר, התשי״ח–1958, נוסף על הדרכים הקבועות בסעיפים האמורים או במקום הדרכים הקבועות בסעיף 2 האמור, וכן רשאי הוא לקבוע בדרך האמורה דרכים לתיעוד תשלום השכר והוראות לעניין התשלום; דרכים והוראות כאמור יכול שייקבעו לענפי עבודה שונים ולסוגי מעסיקים שונים.