סעיף 55 לפקודת השטרות [נוסח חדש], חבותו של מושך ושל מסב.

(א)מי שמשך שטר, הריהו, במעשהו זה –

(1)מתחייב שהשטר, לכשיוצג כראוי, יקובל וייפרע ככתבו, ושאם יחולל – יפצה את האוחז או כל מסב שהיה אנוס לפרעו, ובלבד שכל ההליכים הדרושים לאחר חילול ננקטו כראוי;

(2)מנוע מלכפור בפני אוחז כַּשורה בקיומו של הנפרע ובכָשרו להסב בשעה שהסב.

חובתו של מסב

(ב)מי שהסב שטר, הריהו, במעשהו זה –

(1)מתחייב שהשטר, לכשיוצג כראוי, יקובל וייפרע ככתבו, ושאם יחולל – יפצה את האוחז או כל מֵסֵב שלאחר אותו מסב שהיו אנוסים לפרעו, ובלבד שכל ההליכים הדרושים לאחר חילול ננקטו כראוי;

הֶשְתֵק הַחוסֵם מֵסֵב

(2)מנוע מלכפור בפני אוחז כשורה את אמיתותן ואת תקינותן, מכל הבחינות, של חתימת המושך ושל חתימות כל ההיסבים הקודמים;

(3)מנוע מלכפור בפני הנָסָב שלו הסמוך לו או בפני כל נסב שלאחר אותו נסב, כי השטר בשעה שהוסב היה כשר ושריר, וכי לו גופו היתה אותה שעה זכות קנין טובה בשטר.