סעיף 7 לפקודת השטרות [נוסח חדש], אילו שטרות סַחירים.

(א)שטר שיש בו מלים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עָביר, השטר כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא סַחיר.

(ב)שטר סַחיר יכול שיהא בר־פרעון בין לפקודה ובין למוֹכּ״ז.

בא־פרעון למוכ״ז

(ג)שטר בר־פרעון למוֹכּ״ז הוא שטר שנאמר בו כך, או שטר שההיסֵב היחיד או האחרון שעליו, הוא היסב על הֶחָלָק.

בר־פרעון לפקודה

(ד)שטר בר־פרעון לפקודה הוא שטר שנאמר בו כך, או שנאמר בו שהוא בר־פרעון לאדם מיוחד ואין בו מלים האוסרות העברתו או המורות על כוונה שלא יהא עָביר.

(ה)שטר שנאמר בו, בין מלכתחילה ובין בהיסב, שהוא בר־פרעון לפקודת אדם פלוני, ולא לו או לפקודתו, הריהו אף על פי כן בר־פרעון לו או לפקודתו, והברירה בידי אותו אדם.