סעיף 46 לפקודת המכרות, הגנה לאדמת מולק, לווקף אמתי ולפני הקרקע שמחזיקים בה כדין.

אם איזה חלק מקרקע שהוגשה על אודותיה בקשה לקבלת זכות כריה או חוזה חכירה לכריה או לכרית שמן הוא אדמת מולק או אדמת ווקף אמתי, הרי אין לתת אותה זכות או אותו חוזה לגבי אותו חלק, אלא בהסכמת הרשות בת הסמך – אם היתה האדמה אדמת ווקף אמתי:

בתנאי שאם לא ניתנה ההסכמה וסבור שר הפיתוח שטובת עניני הצבור מחייבת את הכריה, יכול שר הפיתוח ליתן אותה זכות או אותו חוזה כאילו נתקבלה ההסכמה ותהא הזכות בידי האיש או הרשות שלא נזקקו להסכמתם, לקבל פצויים מאת בעל זכות הכריה או מאת בעל חוזה החכירה לכריה, והערכת אותם פצויים תהא על בסיס של תשלום דמי נזק בעד ההיזק שנגרם, וסכום אותם פצויים יקבע בדרך הסכם, ואם לא יבואו לכלל הסכם יקבע בדרך בוררות באפן הקבוע;

ובתנאי שארבע חמישיות מדמי הזכות, פרט לדמי זכות נוספים שחייבים בתשלומם עפ״י הסעיף הבא, לגבי המחצבים שנרכשו או נתקבלו מתוך הקרקע שהיא מולק או וקף אמתי, ישולמו לבעליה של אותה הקרקע או לרשות בת הסמך, הכל לפי הענין.