סעיף 1 לחוק הטיס (עבירות ושיפוט), תשל״א–1971, הגדרות.

בחוק זה –

”האמנה“ – האמנה בדבר עבירות ומעשים מסויימים אחרים המבוצעים בכלי טיס, שנחתמה בטוקיו ביום 14 בספטמבר 1963;

”טיסה“ – פרק הזמן המתחיל ברגע שבו בסגרות דלתותיו החיצוניות של כלי טיס לצורך המראה והמסתיים ברגע שבו נפתחות דלתות אלה לשם ירידת נוסעים; ביצע כלי הטיס נחיתת אונס, ייחשב כלי הטיס כנמצא בטיסה עד הרגע שרשות מוסמכת של מדינה תקבל לידיה את האחריות על כלי הטיס ועל בני האדם והרכוש שבו; לענין זה, ”נחיתת אונס“ – לרבות נחיתה שנכפתה על הקברניט שלא ברצונו, ו”ירידת נוסעים“ – ירידת נוסעים לגמר מסעם באוויר בדרך הרגילה;

”כלי טיס ישראלי“ –

(1)כלי טיס הרשום במרשם כלי הטיס בישראל;

(2)כלי טיס שאינו רשום כאמור אם יותר ממחציתו היא בבעלות של מדינת ישראל, של אזרח ישראלי, של תושב ישראל או של תאגיד ישראלי;

(3)כלי טיס המושכר למדינת ישראל, לאזרח ישראלי, לתושב ישראל או לתאגיד ישראלי;

”כלי טיס צבאי“ – כהגדרתו בחוק הטיס, התשע״א–2011;

”מדינת הרישום“, לענין כלי טיס – המדינה שבה הוא רשום, ואם מדינות בעלות האמנה הקימו, לצורך התובלה האווירית, ארגוני הפעלה משותפים, או גופי הפעלה בין־לאומיים, ואין כלי הטיס המשמשים לכך רשומים במדינה מסויימת – יראו כמדינת הרישום את המדינה שבין מדינות אלה, שהן ציינו אותה לענין זה ומסרו עליה הודעה לארגון התעופה האזרחית הבין־לאומית, כאמור בסעיף 18 לאמנה;

”מנחת“ – שטח יבשתי או ימי לרבות כל מבנה, מיתקן או ציוד שבו, המשמש או המיועד לשמש, כולו או חלקו, לנחיתה, להמראה, להסעה או לחנייה של כלי טיס, שאינו שדה תעופה;

”מסוף נוסעים מחוץ לשדה תעופה“ – מבנה או מתקן המצוי מחוץ לשדה תעופה שהועד לטיפול בנוסעים העומדים לטוס בכלי טיס ולעריכת בדיקה בטחונית של הנוסעים ומטעניהם;

”מעשה“ – לרבות מחדל;

”מצוי בכלי טיס“ – לרבות המצוי בשדה תעופה, או במקום אחר שבו נחת כלי הטיס, בדרכו אל כלי הטיס או ממנו, או המוחזק מחוץ לכלי הטיס אם הוצא מתוכו שלא מרצונו ושלא לפי סעיפים 8 או 9, כל עוד הוא מוחזק כאמור;

”קברניט“, לענין כלי טיס – כמשמעותו של ”מפקד“ בפקודת הפרשנות;

”שדה תעופה“ – כהגדרתו בחוק רשות שדות התעופה, התשל״ז–1977, ולרבות מנחת;

”שטח“, של מדינה – לרבות –

(1)שטחים הכפופים לריבונותה, לאדנותה, לממונותה או למרותה של המדינה;

(2)המרחב האווירי שמעל השטחים האמורים בפסקה (1);

(3)שטחים הנתונים לפיקוחה האווירי של המדינה מכוח הסדרים שקבע הארגון הבין־לאומי לתעופה אזרחית:

”תאגיד ישראלי“ – תאגיד שנרשם בישראל או שהוקם מכוח דין בישראל, למעט חברת־חוץ שנרשמה לפי סעיף 248 לפקודת החברות.