סעיף 20ז לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס״ו–2006, שיקום מונע בבית סוהר.

(א)בסעיף זה –

”אסיר“ – אסיר שפוט כהגדרתו בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל״ב–1971;

”בית סוהר“ – מקום שהשר לביטחון הפנים הכריז עליו כבית סוהר לפי סעיף 69 לפקודה האמורה;

”יחידה של משרד הבריאות“ – יחידה של משרד הבריאות שהוכרה כמרכז לשיקום מונע לפי סימן ג׳, הפועלת בבית סוהר.

(ב)השר לביטחון הפנים, בהתייעצות עם שר הבריאות, יקים מערך בשירות בתי הסוהר שתפקידו לגבש תכניות לשיקום מונע בבתי סוהר לאסירים עברייני מין ולבצען (בפרק זה – מערך השיקום בבתי הסוהר) תכניות כאמור יגובשו בתיאום עם היחידה של משרד הבריאות.

(ג)השר לביטחון הפנים ושר הבריאות, יפרסמו, כל אחד בהתייעצות עם השר האחר, נהלים לעניין ביצוע תכניות כאמור בתחומי אחריותם.

(ד)שיקום מונע בבית סוהר יינתן בהתאם לתכנית שגובשה על ידי מערך השיקום בבתי הסוהר, ובלבד שלפי הערכת מסוכנות שנערכה לגבי עבריין המין, יש בשיקום המונע כדי להפחית את רמת המסוכנות הנשקפת ממנו לביצוע עבירת מין נוספת, ועבריין המין הסכים להשתתף בתכנית כאמור; ואולם מערך השיקום בבתי הסוהר רשאי לקבוע תנאים מקדמיים לביצוע תכנית לשיקום מונע ואת המועד לתחילתה, בהתאם לצרכיו הטיפוליים של האסיר.

(ה)על אף האמור בסעיף קטן (ד), שוכנע ראש ענף טיפול ושיקום בבתי הסוהר, כי יש בתכנית לשיקום מונע שגובשה לגבי עבריין מין כדי לפגוע פגיעה שאינה זניחה בהסדרים בבית הסוהר הנוגעים לביטחון ולמשמעת של אסירים, וכי אין אפשרות לשנות את תנאי התכנית כך שלא תפגע בהסדרים כאמור, רשאי הוא שלא לאפשר לאסיר להשתתף בתכנית לשיקום מונע, ובלבד שהחלטתו כאמור תיבחן מחדש אחת לשישה חודשים.

(ו)הוראות סעיף 20ג יחולו, בשינויים המחויבים, לגבי מתן טיפול תרופתי כחלק מתכנית לשיקום מונע בבית סוהר.

(ז)טיפול ייעודי במרכז לשיקום מונע בבית הסוהר יינתן על ידי מטפל שמתקיימים בו התנאים האמורים בסעיף 20טז(ג)(1) או (2).