סעיף 23 לחוק אזורים חופשיים לייצור בישראל, התשנ״ד–1994, זכיון.

(א)בחרה ועדת המכרזים מועמד לבעל זכיון, תעניק לו המועצה זכיון לארבעים ותשע שנים.

(ב)בתום התקופה האמורה בסעיף קטן (א) תהיה רשאית המועצה להאריך את הזכיון או להעניקו לאחר, והכל בכפוף להוראות סעיף 22 וסעיף קטן (א).

(ג)המועצה רשאית, באישור השר, לבטל זכיון, להגבילו או להתלותו, בכל אחד מהמקרים הבאים, ובלבד שניתנה לבעל הזכיון הזדמנות להשמיע את טענותיו:

(1)בעל הזכיון או בעל השליטה בו לא קיים הוראות חוק זה, התקנות או הכללים על פיו, או התחייבויותיו כלפי המועצה;

(2)חדלו להתקיים בבעל הזכיון אחד או יותר מהתנאים בסעיף 22;

(3)מונה לבעל הזכיון כונס נכסים או מפרק זמני או ניתן צו לפירוקו או שבעל הזכיון החליט על פירוקו מרצון.

(ד)בוטל, הוגבל או הותלה הזכיון כאמור בסעיף קטן (ג) יראו בכך עילה עצמאית לרשות מקרקעי ישראל לבטל את הסכם הפיתוח או הסכם החכירה, לפי הענין, שבינה לבין בעל הזכיון.

(ה)על ביטול לפי סעיפים קטנים (ג) ו־(ד) יחולו הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל״א–1970, למעט תרופת אכיפה לפי סעיף 4 לחוק האמור.

(ו)המועצה תהיה רשאית להעניק לבעל זכיון שייבחר, במקום בעל זכיון שזכיונו בוטל, את הזכיון ליתרת התקופה כאמור בסעיף קטן (א) או לתקופה אחרת שתקבע, ובלבד שלא תעלה על ארבעים ותשע שנים.