סעיף 1 לפקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], תשל״ט–1979, פרשנות.

(א)בפקודה זו –

”אויב“ –

(1)מדינה השרויה במלחמה עם ישראל;

(2)יחיד היושב בארץ אויב;

(3)חבר־בני־אדם, בין מואגד בין שאינו מואגד, המנהל עסקים במקום כלשהו ונתון לפיקוחו של מי שהוא אויב לפי סעיף קטן זה, וכל עוד הוא נתון לפיקוחו;

(4)חבר־בני־אדם שנוסד או הואגד במדינה השרויה במלחמה עם ישראל או לפי דיניה;

(5)כל אדם אחר שיש לראותו כאויב לענין חיקוק בדבר המסחר עם האויב;

אולם אין אדם אויב בשל היותו אזרח אויב בלבד;

”אזרח אויב“ –

(1)יחיד שהוא בעל אזרחות של מדינה השרויה במלחמה עם ישראל ואיננו אזרח ישראלי;

(2)חבר־בני־אדם שנוסד או הואגד במדינה השרויה במלחמה עם ישראל או לפי דיניה;

”אמצעי הובלה“ – בעל חיים, עגלה, כלי רכב, כלי שיט או כלי טיס המשמשים להובלת טובין;

”ארץ אויב“ – כל שטח הנתון לריבונותה של מדינה השרויה במלחמה עם ישראל או מוחזק בידיה, ואינו שטח המוחזק בידי ישראל או בידי מדינה שהיא בעלת בריתה, וכן כל שטח שיש לנהוג בו, לענין פקודת המסחר עם האויב, 1939, כמו בארץ אויב;

”בעל“ –

(1)לענין אמצעי הובלה – לרבות אדם הפועל מטעם הבעל כסוכן או כשלוח לקבלת דמי הובלה בעד השימוש באמצעי ההובלה;

(2)לענין טובין – לרבות יבואן, יצואן, מקבל או סוכן לאותם טובין או המתחזה להיות אחד מאלה, וכל המחזיק בהם או הטוען לזיקה בהם או מי שכוחו יפה לישא וליתן בהם, ולמעט פקיד הציבור הפועל בתפקידו הרשמי;

”דמי פיגורים“ ו”ריבית שקלית“ – כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה;

”המנהל“ – מנהל המכס והבלו;

”השטה“, לענין טובין – ייבוא, ייצוא, הובלה לאורך החוף, הטענה בכלי שיט המשמש לספנות לצרכי כלי השיט, לרבות נסיון לעשות בטובין אחת מפעולות אלה או הנחתם במקום מסויים לשם עשייתן או הכנת עשייתן;

”חוק התקנים“ – חוק התקנים, התשי״ג–1953;

”חוק פסיקת ריבית והצמדה“ – חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961;

”טובין“ – לרבות בעלי חיים;

”קברניט“ – מי שבידו, או שקיבל עליו, השליטה או הפיקוד על כלי שיט, ואינו נתב או עובד המדינה;

”רשות המכס“ – כהגדרתה בפקודת המכס;

”רשות מוסמכת“ – מי שהשר מינהו להיות רשות מוסמכת לענין פקודה זו;

”השר“ – שר שהממשלה קבעה לענין פקודה זו, כולה או מקצתה.

(ב)תעודה מאת השר, המעידה ששטח פלוני נתון או היה נתון לריבונותה של מדינה פלונית או שהוא מוחזק או היה מוחזק בידה, או המעידה על הזמן שבו החל או חדל השטח להיות נתון לריבונותה או להחזקתה – תשמש, לענין כל הליך מכוח פקודה זו, ראיה חלוטה לעובדות המפורשות בה.