סעיף 120 לתקנות ההוצאה לפועל, תש״ם–1979, ערעור.

(א)נקבעו בחוק הוראות בדבר הגשת ערעור בזכות או בקשת רשות ערעור על החלטה או צו של רשם ההוצאה לפועל (בתקנה זו – ערעור), יוגש הערעור לבית משפט שלום שבתחום סמכותו נמצאת הלשכה שבה ניתנו ההחלטה או הצו.

(ב)ערעור יוגש בתוך עשרים ימים מיום מתן ההחלטה או הצו, אם ניתנו בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאו לו, אם ניתנו שלא בפניו; על ערעור כאמור יחול פרק י״ז לתקנות סדר הדין, בשינויים המחויבים, למעט תקנות 135, 137, 144 ו־150.

(ב1)ערעור על החלטה או צו של רשם ההוצאה לפועל לגבי ביצוע פסק דין בעניני משפחה כמשמעותם בחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ״ה–1995, יוגש לבית המשפט לעניני משפחה שנתן את פסק הדין שהוגש לביצוע, ואם פסק הדין המבוצע ניתן שלא על ידי בית המשפט לענייני משפחה, יוגש ערעור לבית המשפט לענייני משפחה שבתחום שיפוטו נמצאת לשכת ההוצאה לפועל שבה ניתנה ההחלטה; על ערעור כאמור יחול סימן ז׳ לפרק א׳ לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ״א–2020 אך לעניין ערובה תחול תקנת משנה (ז).

(ג)(בוטלה).

(ד)(בוטלה).

(ה)נוסף על הקבוע בתקנה 134(ב) לתקנות סדר הדין, העתק מכתב הערעור והמצורפות אליו יומצאו לתיק ההוצאה לפועל.

(ו)(בוטלה).

(ז)בית המשפט שלערעור רשאי להורות למערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב, תוך מועד שקבע; לא קיים המערער את ההוראה בדבר הערובה, יירשם הערעור לדחיה ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין.

(ח)בית המשפט של ערעור רשאי לגבות ראיות נוספות אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן.