סעיף 23 לתקנות המדידות (מדידות ומיפוי), התשע״ו–2016, גבול הפרשים מותרים במדידת גבולות.

(א)ההפרש המרבי (‎∆L), המותר בין המרחקים (L) האלה של חזית חלקה: מרחק המחושב מקואורדינטות של נקודות בסיווג 1 שנלקחו מהבנק״ל, מדידה של אותו מרחק, מידה הרשומה בחומר הביסוס ומרחק המחושב מחומר הביסוס; לא יעלה על:

(1)6 ס״מ ≥ ‎∆L, אם המרחק L קטן מ־50 מטרים;

(2)10 ס״מ ≥ ‎∆L, אם המרחק L שווה או גדול מ־50 מטרים.

(ב)לא עלה ההפרש על הערכים שבתקנת משנה (א)(1) או (2), לפי העניין, יציין המודד את המידה הרשומה כפי שהיא מופיעה בחומר הביסוס.

(ג)עלה ההפרש בין המרחק המחושב מהקואורדינטות שנלקחו מהבנק״ל לבין המרחקים האחרים כמפורט בתקנת משנה (א), על הערכים שבתקנת משנה (א)(1) או (2), יפעל המודד כפי שיורה לו המנהל.

(ד)עלה ההפרש בין מידה הרשומה בחומר הביסוס לבין מדידה של אותו מרחק, על הערכים שבתקנות משנה (א)(1) או (2), יתקן המודד את המידה לפי המדידה, ויציין את התיקון על גבי התשריט ובפרשה הטכנית.

(ה)עלה ההפרש בין המידה הרשומה בחומר הביסוס לבין המרחק המחושב מחומר הביסוס, על הערכים שבתקנת משנה (א)(1) או (2), יגדיר המודד את המידה לפי איכות חומר הביסוס, ויציין את התיקון על גבי התשריט ובפרשה הטכנית.