תקנות1954הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 7 לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), תשי״ד–1954, דין וחשבון מבוטח שאינו עובד.
7. דין וחשבון מבוטח שאינו עובד
תיקון: תשי״ח, תש״ך־2, תשכ״ט־2, תשמ״ד־2, תשמ״ה־2, תשמ״ו־3, תשמ״ז, תשמ״ח
(א)מבוטח שאינו עובד ולא נערכה לגביו שומה ולא נתקבלה שומה עצמית כמשמעותן בתקנות המקדמות, לשנת הכספים 1948/49 או לאחריה, ימסור ב־31 ביולי שבכל שנת כספים דין־וחשבון, בטופס שאפשר להשיגו בכל סניפי המוסד, ויצהיר בו על הכנסתו בשנת הכספים שקדמה לשנה בה מוגשת ההצהרה;
(ב)במקום הצהרה כאמור בתקנת משנה (א) יקבל המוסד הצהרה על ההכנסה הצפויה באותה שנה שוטפת או בחלק ממנה, ובלבד שהודיע כי ניתן למסור הצהרה כאמור עד ה־31 ביולי של אותה שנה שוטפת.
(ג)הוגש דין וחשבון לאחר המועד הנקוב בתקנות משנה (א) או (ב), לא יראוהו כדין וחשבון לענין תקנה זו אלא אם הוגש באיחור בהסכמת המוסד או אם האיחור בהגשת הדין וחשבון הוא תוצאה מגורם שלא היה תלוי ברצונו של המבוטח.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך תקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), תשי״ד–1954 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.