Skip to main content

Regulations1954

Section 7 of תקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), תשי״ד–1954, דין וחשבון מבוטח שאינו עובד.

7. דין וחשבון מבוטח שאינו עובד

תיקון: תשי״ח, תש״ך־2, תשכ״ט־2, תשמ״ד־2, תשמ״ה־2, תשמ״ו־3, תשמ״ז, תשמ״ח

(א)מבוטח שאינו עובד ולא נערכה לגביו שומה ולא נתקבלה שומה עצמית כמשמעותן בתקנות המקדמות, לשנת הכספים 1948/49 או לאחריה, ימסור ב־31 ביולי שבכל שנת כספים דין־וחשבון, בטופס שאפשר להשיגו בכל סניפי המוסד, ויצהיר בו על הכנסתו בשנת הכספים שקדמה לשנה בה מוגשת ההצהרה;

(ב)במקום הצהרה כאמור בתקנת משנה (א) יקבל המוסד הצהרה על ההכנסה הצפויה באותה שנה שוטפת או בחלק ממנה, ובלבד שהודיע כי ניתן למסור הצהרה כאמור עד ה־31 ביולי של אותה שנה שוטפת.

(ג)הוגש דין וחשבון לאחר המועד הנקוב בתקנות משנה (א) או (ב), לא יראוהו כדין וחשבון לענין תקנה זו אלא אם הוגש באיחור בהסכמת המוסד או אם האיחור בהגשת הדין וחשבון הוא תוצאה מגורם שלא היה תלוי ברצונו של המבוטח.

The whole textThe contents of the text

The text on this page is adapted from the entry ⁨תקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), תשי״ד–1954⁩ in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.

Keep exploring