סעיף 12 לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית דין לעררים), התשע״ד–2014, צו ביניים.

(א)בקשה למתן צו ביניים תוגש בנפרד מן הערר, במועד הגשת הערר או לאחר מכן; בבקשה יפורטו העובדות והנימוקים התומכים בה, ויכול שתפנה לעובדות ולנימוקים שבערר (להלן – כתב הבקשה); העובדות בכתב הבקשה יאומתו בתצהיר.

(ב)בית הדין רשאי לדחות את הבקשה על הסף.

(ג)לא דחה בית הדין את הבקשה על הסף, כאמור בתקנת משנה (ב), רשאי הוא להורות למשיב להגיש תגובה במועד שיקבע, ורשאי הוא –

(1)להחליט בבקשה לצו ביניים על יסוד הבקשה והתגובה בלבד;

(2)לקבוע מועד לדיון בבקשה במעמד הצדדים, ורשאי הוא להכריע בבקשה על יסוד הדיון.

(ד)לא יינתן צו ביניים בלי שניתנה הזדמנות למשיב להגיש תגובה, כאמור בתקנת משנה (ג)(1), או שהתקיים דיון במעמד הצדדים, כאמור בתקנת משנה (ג)(2).

(ה)ראה בית הדין ליתן צו ביניים, רשאי הוא להתנותו בהפקדת ערובה או בתנאי אחר, לכל צורך שיראה לנכון בנסיבות העניין.

(ו)צו ביניים שניתן כאמור בתקנה [צ״ל: בתקנת משנה] (ג)(1), יהיה בתוקף עם המצאתו למשיב.