סעיף 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), התשנ״ז–1997, הגדרות.

בתקנות אלה –

”ממונה על העבודה“ – לרבות ”מנהל עבודה“ כמשמעותו בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ״ח–1988 (להלן – תקנות הבניה), ו”מנהל מחצבה“ כמשמעותו בתקנות הבטיחות בעבודה (מחצבות אבן), התשכ״ה–1965;

”מעביד“ – לרבות ”תופש מפעל“ כמשמעותו בפקודה, ”מבצע בניה“ כמשמעותו בתקנות הבניה, וכן ”המחזיק במקום העבודה“ כמשמעותו בחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי״ד–1954 (להלן – חוק הפיקוח);

”מפקח עבודה ראשי“, ”מפקח עבודה אזורי“ ו”מפקח עבודה“ – כמשמעותם בחוק הפיקוח;

”ציוד מגן אישי“ או ”ציוד“ – ציוד שנועד לשימושו האישי של אדם בעבודה, בדרך של לבישה, הרכבה, חבישה או נשיאה ושתוכנן במיוחד להגנתו מפני סיכון העלול לפגוע בבטיחותו או בבריאותו, כמפורט בתוספת, לרבות אבזריו, ולמעט –

(1)ציוד חירום והצלה;

(2)ציוד ניטור, התראה או איתות המזהיר מפני סיכון או מטרד;

”תקן ישראלי“ – כמשמעותו בחוק התקנים, התשי״ג–1953.