סעיף 23 לחוק הפיקוח על מזון לבעלי חיים, התשע״ד–2014, סמכויות פיקוח מיוחדות לעניין מזון מיובא לבעלי חיים.

(א)בלי לגרוע מהוראות סימן זה, המנהל רשאי להורות על מניעת שיווק מזון מיובא לבעלי חיים ולתת הוראות לעניין אופן החזקתו והטיפול בו, ובכלל זה להורות על החזרתו למקום שממנו יובא או על השמדתו, אם יש חשד סביר שלא מתקיימים במזון המיובא לבעלי חיים תנאי ההיתר שניתן לייבואו לפי סעיף 3 או הוראות אחרות לפי חוק זה, או שהמנהל מצא שהדבר דרוש באופן סביר למניעת סיכון לבריאותו, לגופו או לחייו של אדם או של בעל חיים.

(ב)על הוראה לאסור שיווק מזון מיובא לבעלי חיים, להחזירו למקום שממנו יובא או להשמידו, יחולו הוראת סעיף 22 בשינויים המחויבים.

(ג)על אף האמור בכל דין, הוראות סעיפים קטנים (א) ו־(ב) וההוראות לפי סעיף 36(ב)(14) יחולו על הבאה או גרם הבאה של מזון לבעלי חיים, מהאזור ומשטחי המועצה הפלסטינית לישראל, למעט אם הוא יוצר כדין ביישוב הנתון לפיקוח המנהל ומצוי בשטח יישוב כאמור עד להבאתו לישראל.

(ד)בסעיף זה, ”אזור“ ו”שטחי המועצה הפלסטינית“ – כהגדרתם בתוספת לחוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס״ז–2007.