תקנות1971הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 250 לתקנות הנמלים, תשל״א–1971, אגרות לשירותים מסויימים.
הסעיף הזה נמצא תחת פרק שבעה־עשר: אגרות / סימן ח׳: אגרות לשירותים מסויימים
250. אגרות לשירותים מסויימים
תיקון: תשל״ח, תשמ״ב־4
(א)בסימן זה –
”שירות“ – שירות מהשירותים המפורטים בתוספת החמישית;
”בעל מטען“ – בעליו של מטען או סוכנו;
”סיוור נאות“ – סיוור כאמור בתקנת משנה (ב);
”סימון נאות“ – סימון כאמור בתקנת משנה (ג).
(ב)בעל כלי שיט יאפשר פריקתו של מטען מספנת כלי השיט לפי שטר מטען בפעולות השינוע השוטפות ובשיטות השינוע המקובלות בנמל; המטען יהיה מסוור בכלי השיט לפי סימן עיקרי באופן שיאפשר פריקתו כאמור, להנחת דעתו של מנהל הנמל.
(ג)כל יחידות המטען יסומנו להנחת דעתו של מנהל הנמל בסימן עיקרי, או בסימן עזר, ברורים, קריאים ועמידים בפני מחיקה או השחתה, באופן ובמקום שיאפשרו הבחנה בין סימן אחד למשנהו.
(ד)בעד מיון של מטען, למעט עץ, לפי סימן עיקרי, ישלם בעל כלי השיט אגרות מיון כדלקמן:
(1)מטען שסימונו נאות, אולם סיוורו אינו נאות – כמפורט בטור א׳ של סעיף 19(א) בחלק ד׳ של התוספת החמישית;
(2)מטען שסיוורו וסימונו אינם נאותים – כמפורט בטור ב׳ של סעיף 19(א) בחלק ד׳ של התוספת החמישית.
(ה)נתאפשרה פריקתו של מטען כאמור בתקנת משנה (ב), יהיה בעל כלי השיט פטור מתשלום אגרת המיון לפי תקנות משנה (ד) ו־(ו).
(ו)בעד מיון מטעני עץ לפי סימן עיקרי ישלם בעל כלי השיט אגרת מיון כמפורט בסעיף 19(ב) בחלק ד׳ של התוספת החמישית.
(ז)בעד מיון של יחידות מטען, למעט עץ, בשטר מטען אחד לפי סימן עזר, ישלם בעל המטען אגרות מיון כדלקמן:
(1)מטען שסימן העזר שלו נאות – כמפורט בטור א׳ של סעיף 19(א) בחלק ד׳ של התוספת החמישית;
(2)מטען שסימן העזר שלו אינו נאות – כמפורט בטור ב׳ של סעיף 19(א) בחלק ד׳ של התוספת החמישית.
(ח)בעד מיון לפי סימן עזר של מטען עץ או בעד טיפול לצורך מדידה של עץ ישלם בעל המטען אגרת מיון כנקוב בסעיף 19(ב) בחלק ד׳ של התוספת החמישית.
(ט)בעד כל שירות המצויין בחלק ד׳ של התוספת החמישית תשולם האגרה שנקבעה לגביו.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך תקנות הנמלים, תשל״א–1971 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.