סעיף 14 לפקודת הפיצויים לעובדים, 1947, תקונות כנגד מעביד וזר כאחד.

מקום שנגרמה החבלה, אשר עליה עשויים פיצויים להשתלם לפי הפקודה הזאת, במסיבות, היוצרות התחייבות חוקית באיזה אדם, שאינו המעביד, לשלם נזקים, דייה או פיצויים במקום דייה, בגינה –

(א)רשאי העובד לנקוט במשא־ומתן משפטי הן על האדם ההוא כדי להיפרע (ממנו) נזקים, דייה או פיצויים במקום דייה, והן על כל אדם, הצפוי לשלם פיצויים לפי הפקודה הזאת, על אותם פיצויים – כאחד, אולם לא יהיה זכאי להיפרע גם נזקים או דייה או פיצויים במקום דייה וגם פיצויים לפי הפקודה הזאת – כאחד; וכן

(ב)אם נפרע העובד פיצויים לפי הפקודה הזאת, יהיו האדם, ששילם את הפיצויים, וכל אדם, שנקרא לשלם דמי־התפצות לפי סעיף 8, זכאים להתפצות מידי האדם הצפוי כך לשלם נזקים, דייה או פיצויים במקום דייה; וכל שאלות בדבר הזכות בכל דמי־התפצות כאלה וסכומם תיושבנה – באין הסכם – בבוררות בהתאם לקביעותיה של התוספת השנייה.