סעיף 3 לפקודת הפיצויים לעובדים, 1947, חלות על עובדים בהעבדתה של ממשלת ישראל.

הפקודה הזאת לא תחול [במקור: על חברים לחילות הוד רוממותו בישראל, על בני־אדם המועבדים בישראל בידי ממשלת הוד רוממותו או במרותה, או] על חברים לחיל־המשטרה של ממשלת ישראל, אולם חוץ מאלה תחול על בני־אדם, המועבדים בידי ממשלת ישראל או במרותה, באותו אופן עצמו וכדי אותה מידה עצמה, כאילו היה המעביד אדם פרטי:

בתנאי כי מקום שבתוצאת כל חבלת גוף, שאירעה לעובד תוך כדי אותה העבדה הנזכרת לעיל, תהיינה מגיעות לו או לתלויים בו – עקב פעולתם של כל תקנה או חוק המתייחסים לבני־אדם באותה העבדה – כל פנסייה או התפצות, או תהיה מגעת לו – בהתאם לתקנה כל־שהיא של הממשלה – תקופה כל־שהיא של פגרת מחלה בשכר, ואותה חבלת גוף מקנה גם זכות פיצויים לפי הפקודה הזאת, לא יקבל אדם הזכאי באלה את שתי טובות־ההנאה גם יחד, אולם יהיה רשאי – בכל זמן – לבחור ולקחת את טובת־ההנאה הגדולה ביותר.