סעיף 4 לפקודת הפיצויים לעובדים, 1947, חלות הפקודה על בני אדם המועבדים מחוץ לישראל.

(1)מקום שעובד, היושב כרגיל בישראל, מועבד מחוץ לישראל לפי חוזה שידוע שנתקשר בישראל, ואירעה לעובד תאונה בשעה שהוא מועבד כן בידי המעביד, יהיה העובד זכאי בפיצויים באותו אופן עצמו, כאילו אירעה התאונה בישראל.

(2)מקום שלפי חק־הארץ, שבה אירעה התאונה, זכאי עובד – במסיבות המתוארות בסעיף־קטן (1) – בפיצויים בגין אותה תאונה, רשאי העובד – לפי בחירתו – לתבוע פיצויים לפי הפקודה או לפי חק־הארץ האחרת, אולם המעביד לא יהיה צפוי לשלם פיצויים לפי הפקודה הזאת וגם לפי חק־הארץ האחרת גם יחד:

בתנאי שאם במשך הזמן, שהוגבל לשם נקיטה במשא־ובמתן משפטי לפי הפקודה הזאת ננקט משא־ומתן משפטי לפי חק־הארץ האחרת, ובאותו משא־ומתן משפטי הוכרע לבסוף כי העובד אינו זכאי בפיצויים לפי חק־הארץ האחרת, יהיה הוא רשאי לנקוט – במשך תקופה שלא תעלה על שישה חדשים למן תאריכה של אותה הכרעה סופית – במשא־ובמתן משפטי לשם היפרעות פיצויים לפי הפקודה הזאת.