תוספת שלישית בנוסח של פקודת הפיצויים לעובדים, 1947.

(1)מקום שנתברר סכומם של פיצויים, או שונה תשלום שבועי כל־שהוא, או מקום שחולק אדם, אשר עליו מוגשת תביעת־פיצויים לפי הפקודה הזאת, על התחייבותו לשלם פיצויים, אולם עורך הסכם (הקרוי להלן הסכם של פשרה), שלפיו מיומר כי התביעה של אותם פיצויים מוצאת מגדר אפשרות תמורת תשלומו של סך־מוכלל, או מקום שמוכרע כל עניין אחר לפי הפקודה הזאת בין בידי ועד בוררות ובין בידי בורר ובין בהסכם, ישלחו הוועד או הבורר, או צד מעוניין כל־שהוא, למנהל תזכיר על־כך, באופן שנקבע בפסקת־משנה (2) של הפסקה הזאת, והמנהל ירשום אותו תזכיר – מתוך כפיפות לקביעות הכלולות להלן, לאחר שתנוח דעתו בדבר אמיתותו (של התזכיר) – בפנקס מיוחד, ללא (גביית) דמים, ולאחר־מכן יהיה התזכיר עשוי להיכפות לכל הצרכים כפסק־דין סופי של בית־משפט שלום:

בתנאי כי –

(א)שום תזכיר כזה לא יירשם לפני (עבור) עשרה ימים מאז שלח המנהל הודעה לצדדים המעוניינים.

(ב)מקום שמבקש עובד לרשום תזכיר של הסכם בין מעבידו ובינו על תשלום פיצויים לפי הפקודה הזאת, והמעביד מוכיח כי העובד חזר בעצם לעבודה ומשתכר אותו שכר שהיה משתכרו לפני התאונה, והוא מתנגד לרשימת אותו תזכיר, יירשם אותו תזכיר, אם יירשם בכלל, רק באותם תנאים, שיהיה שופט של בית־משפט השלום, שלו יגיש המנהל את העניין, עשוי לראותם צודקים במסיבות (הנדונות).

(ג)המנהל רשאי בכל זמן ליישר כל טעות סופר או פליטת קולמוס בפנקס.

(ד)מקום שנשלח כן לרישום תזכיר של הסכם על תשלום סך־מוכלל, יהיה כוחו של המנהל יפה –

(I)לדרוש מכל צד וצד בהסכם להמציא – בין בעל פה ובין בכתב – לו או לנציגו, שאותו הרשה על־כך בכתב, אותן ידיעות, שיהיה עשוי לראותן נחוצות, או לדרוש את נוכחותו של צד כל־שהוא מן הצדדים בהסכם בפניו או בפני נציגו, כאמור;

(II)לדרוש – שעה שהידיעות על מצבו של העובד נראות לו בלתי־מספיקות או סותרות זו את זו – דין־וחשבון על מצבו של העובד, שאותו יש להשיג ממחווה־דעה רפואי;

ובמקרה שחדלו אחד מן הצדדים מלמלא אחר כל דרישה כזאת של המנהל, יהיה הלה רשאי לסרב מלרשום את התזכיר, אולם יהיה רשאי להעביר את העניין לשופט של בית־משפט השלום, שכוחו יהיה יפה לתת אותו צו, שיהיה עשוי לראותו נכון במסיבות (הנדונות).

(ה)מקום שנראה מכל דין־וחשבון כזה של מחווה־דעה רפואי כי עדיין אי אפשר לקבוע במקורב את סיכויי החלמתו של העובד מהינטל־יכולתו, רשאי המנהל לסרב מלרשום את התזכיר.

(ו)מקום שמתלבן למנהל – על יסוד ידיעות כל־שהן שהוא חושבן למספיקות – כי הסכם, שעליו חלה הפסקה הזאת, אינו צריך להירשם, בגלל אי־דַיוּתם של הסך או הסכום שיש לשלמם, רשאי הוא לסרב מלרשום את תזכיר ההסכם:

בתנאי כי במקרה של הסכם פשרה יתחשב המנהל – בבואו להכריע אם הסך, שעליו הוסכם כי יש לשלמו, די בו או אין די בו – בשאלה אם הצפיות לשלם פיצויים לפי הפקודה הזאת מוטלת בספק או לא.

(ז)לאחר שהגישו צד מעוניין או מנהל בקשה – במשך שנים־עשר חודש מאז נרשם בפנקס תזכיר של הסכם, שעליו חלה הפסקה הזאת – רשאי בית־המשפט המחוזי לצוות כי הרשומה תוסר מן הפנקס, לאחר שיוּכח כדי הנחת דעתו כי ההסכם הושג במרמה או בהשפעה שלא־כהלכה או באמצעצים בלתי־כשרים אחרים, והוא רשאי לתת אותו צו (ובכלל זה צו בדבר כל סך שכבר שולם לפי ההסכם), שיהיה עשוי לראותו צודק במסיבות (הנדונות).

היה יהיה ערעור על הכרעת בית־משפט מחוזי לפי הפסקה הזאת, בפני בית־המשפט העליון, היושב לדין כבית־משפט לערעורים אזרחיים.

(2)ועד בוררות, בורר מוסכם, שופט של בית־משפט השלום, או כל צד המעוניין בתביעה על פיצויים, הרוצים לרשום תזכיר בהתאם לפסקת־משנה (1) של הפסקה הזאת, יגישו בקשה למנהל בטופס הנקוב בנספח לתוספת הזאת.

13.אי־תקפם של הסכמים מסויימים אלא־אם נרשמותיקון: תש״ח־3

(1)הסכם בדבר פדייתו של תשלום שבועי בסך־מוכלל, אם לא נרשם בהתאם לפקודה הזאת, לא יפטור את האדם, העשוי לשלם את התשלום השבועי, מן ההתחייבות להמשיך לשלם את התשלום השבועי ההוא, וכן לא יפטור אותו מזאת תשלום הסכום המשתלם לפי ההסכם; והסכם של פשרה, אם לא נרשם בהתאם לפקודה הזאת, לא יפטור את המעביד מהתחייבות לפי הפקודה הזאת, וכן לא יפטור אותו מזאת תשלום סך כל־שהוא המשתלם לפי ההסכם; והסכם בדבר סכומם של פיצויים, שיש לשלמם לאדם השרוי בפסלות חוקית או לתלויים, אם לא נרשם כן, לא יפטור את האדם, העשוי לשלם פיצויים, מאחריות לשלם פיצויים וכן לא יפטור אותו מזאת תשלום הסך המשתלם לפי ההסכם.

(2)מעביד, שהוא צד בהסכם, שעליו מרומז בפסקת־משנה (1) של הפסקה הזאת, ישלח, או יגרום כי יישלח, לרשימה – במשך שלושים יום למן עריכתו של אותו הסכם – העתק שלו, בהתאם לקביעותיה של הפקודה הזאת, ומעביד החדל מלמלא אחר הקביעה הזאת, או השולח – או הגורם כי יישלח – לרשימה כל הסכם כזה, שהוא כוזב בפרט ממשי כל־שהוא, יאשם בעבירה, ויהיה צפוי – משיתחייב בדין – לקנס של חמישים לירות, אלא־אם יניח המעביד את דעתו של בית־המשפט, כי החידלון הזה – מלשלוח, או לגרום כי יישלח, כן העתק של הסכם כזה לרשימה – לא אירע בגלל כל הזנחה או אי־עשייה מצדו.

14.קביעות בדבר יציאות ששילמן, או עשוי לשלמן, מעביד לעורך דין של עובד בגין הסכם על סך מוכלל

כל הסכם על תשלום סך־מוכלל יגלה את הסכום (אם יש כזה בנמצא), ששילמו או עשוי לשלמו כיציאות – לפי ההסכם או בגינו – המעביד לעורך־דין של העובד או של התלויים בו, ואם נראה למנהל כי הסכום יתר על המידה, יהיה המנהל רשאי להורות כי העורך־דין של העובד יגיש לו חשבון־יציאות, ולאחר־מכן יקבע המנהל – לאחר התייעצות עם הרשם הראשי של בית המשפט העליון – אותן יציאות; ואם הפחית המנהל את היציאות, ישומש בסכומה של אותה הפחתה, או יטופל בו, לטובתם של העובד או של התלויים בו, או ישולם למעביד, או יטופל בו בדרך אחרת, ככל אשר יהיה המנהל עשוי להורות.

15.תשלום פיצויים והגנתם

כל סך, המשתלם כפיצויים, ישולם – אלא־אם הושלש בבית־המשפט – כנגד קבלה מאת האדם שלו הוא עשוי להשתלם לפי כל הסכם או גמילה, וסוכנו של אדם, התובע פיצויים לפי הפקודה הזאת, לא יהיה זכאי להיפרע ממנו או לעכב כל יציאות בגין כל משא־מתן בבוררות לפי הפקודה הזאת, או לנכות אותן יציאות מן הסך שנגמל – או הוסכם עליו – כפיצויים, או לתבוע שעבוד של ערובה בגין אותן יציאות, להוציא סך כזה, שאותו עשויים לגמול או לקבוע ועד הבוררות, הבורר המוסכם, שופט השלום או בית־המשפט, משיגישו בקשה – בין האדם התובע פיצויים ובין סוכנו – לקבוע את סכומן של יציאות שיש לשלמן לסוכן.

16.פעולה משפטית והתיצבותם של צדדים במשא־ובמתן משפטי לפי הפקודה הזאת

צד בכל משא־ומתן משפטי לפי הפקודה הזאת רשאי לפעול ולהתייצב באותו משא־ומתן משפטי –

(א)הוא עצמו;

(ב)באמצעות עורך־דין;

(ג)באמצעות אדם הנמצא בהעבדתו של אותו צד המיוחדת רק לו בלבד;

(ד)במקרה של חברה, אגודה שיתופית, או איגוד אחר – באמצעות כל מנהל של החברה, האגודה והאיגוד, או באמצעות המזכיר או כל פקיד אחר או כל אדם, הנמצא בהעבדתם התמידית של החברה, האגודה או האיגוד, המיוחדת רק להם בלבד;

(ה)באמצעות כל פקיד או חבר של כל אגודה מקצועית או ארגון פועלים, שאותו צד חבר להם, או – מקום שאירע מקרה מוות בתוצאת החבלה – באמצעות כל פקיד או חבר של כל אגודה מקצועית או ארגון פועלים, שלהם היה העובד הנפטר חבר;

(ו)באמצעות בן משפחתו, או – במסיבות מיוחדות – באמצעות כל אדם אחר, שאותו אישר בית־הדין אשר בפניו מתקיים המשא־והמתן.

17.הגשת העניין לפני מחווה־דעה רפואיתיקון: תשכ״ד

ועד בוררות, בורר מוסכם או בית־משפט רשאים להגיש למחווה־דעה רפואי – לשם מסירת דין־וחשבון – כל עניין הנראה לממשי לגבי כל שאלה המתעוררת במשא־ובמתן לפי הפקודה הזאת.

18.יציאותתיקון: תשכ״ד

יציאותיו של כל משא־ומתן, לפי הפקודה הזאת, וכן היציאות הכרוכות בו, תהיינה נתונות לשיקול דעתם של ועד־הבוררות, הבורר המוסכם או בית־המשפט, שבפניהם מתקיים כל משא־ומתן כזה.

19.פיטורי עובד מדמי בית־משפט

עובד לא יהיה עשוי לשלם שום דמי־בית־משפט בגין כל משא־ומתן משפטי לפי הפקודה הזאת, וכן לא יצווה עובד לשלם פיקדון או להמציא כל ערובה אחרת ליציאות בגין כל משא־ומתן כזה.

20.חובותיו של שופט של בית־משפט השלום לפי הפקודה הזאת תהיינה חלק מחובותיו של בית־משפט שלוםתיקון: תשכ״ד

חובותיו של שופט של בית־משפט השלום לפי הפקודה הזאת תהיינה חלק מחובותיו של בית־משפט של שופט של בית־משפט השלום, ופקידי בית־המשפט יפעלו בהתאם לכך.

21.כללי בית־משפטתיקון: תש״ח־2

שר המשפטים [במקור: זקן השופטים] רשאי להתקין כללי בית־משפט, באישורו של שר העבודה והבינוי, לשם כל צורך שעליו מרשה הפקודה הזאת התקנת כללי בית־משפט, וכן בדרך־כלל לשם הבאת הפקודה הזאת לידי נפקות במידה שהיא נוגעת בכל בית־משפט ובמשא־ובמתן משפטי בפני כל בית־משפט כזה.

נספח: טופס בקשה על רשימת תזכיר. (פסקה 12(2))

1.שם

הכללים האלה ייקראו ”כללי פיצויים לעובדים, 1947“.

2.פירוש

בכללים האלה –

”רשם“ מובנו רשם בית־המשפט המחוזי.

3.עמידה לבדיקה רפואיתתיקון: תשכ״ד

בדיקת עובד בידי רופא לפי פסקה 8 או 9 של התוספת הראשונה תהיה כפופה לקביעות הבאות:–

(א)מקום שעובד מסר הודעה על תאונה או מקבל תשלומים שבועיים לפי הפקודה, לא יידרש לעמוד לבדיקה, למרות רצונו, בידי רופא שסיפק המעביד – פרט בשעות מסתברות.

(ב)עובד המקבל תשלומים שבועיים לא יידרש – לאחר שעברה תקופה של חודש אחד מן התאריך שבו שולם תשלום הפיצוי הראשון או, אם התשלום הראשון נעשה מתוך ציות לפסק של ועד בוררות, בורר מוסכם או שופט של בית־משפט השלום הפועל לפי הפקודה, החל מתאריך הפסק – לעמוד לבדיקה, למרות רצונו, בידי רופא שסיפקו המעביד פרט לפרקי־הזמן הבאים: –

(I)אחת לשבוע במשך החודש השני לאחר תאריך התשלום הראשון או הפסק, וכן

(II)אחת לחודש במשך החודש השלישי, הרביעי, החמישי והשישי לאחר התאריך האמור;

(III)לאחר־מכן אחת לכל שני חדשים:

בתנאי שמקום שלאחר החודש השני הוגשה בקשה לעיין מחדש בתשלום השבועי, שייושב בדרך בוררות לפי הפקודה, יכול העובד להיות נדרש – עד שתיושב הבקשה ולצורך יישובה – לעמוד לבדיקה אחת נוספת.

4.פרוצידורה מקום שבדעת עובד המקבל תשלומים שבועיים להפסיק ישיבתו בישראלתיקון: תש״ח

מקום שבדעת עובד המקבל תשלום שבועי להפסיק ישיבתו בישראל, תהיה נפקות לקביעות הבאות לפי פסקה 15 של התוספת הראשונה –

(א)רשאי העובד לפנות בבקשה אל הרשם להעביר למחווה־דעה רפואי את השאלה אם הינטל־יכלתו של העובד, הנגרם בתוצאת החבלה, נראה להיות מטיב תמידי.

(ב)הבקשה צריכה להיערך בהודעה בכתב, בטופס שבנספח א׳, והיא תתוייק אצל הרשם ותהיה מלווה דין־וחשבון של רופא שבחר בו העובד, שיפרט את טיב הינטל־היכולת המיומר להיות תוצאתה של החבלה והעתק של הבקשה ושל הדין־והחשבון יימסר למעביד או לעורך־דין שלו לפחות עשרה ימים תמימים לפני הדיון בבקשה, אלא־אם נותן הרשם רשות להודעה של זמן קצר יותר; והמבקש יתייק העתק של הבקשה ושל הדין־והחשבון לשימושו של מחווה הדעה הרפואי.

(ג)משנמסרה למעביד הודעה על הבקשה, רשאי הוא לדרוש מאת העובד, שיעמוד לבדיקה בידי רופא שסיפקו ושילמו המעביד, בהתאם לפסקה 9 של התוספת הראשונה; ואם דורש המעביד מאת העובד לעמוד לאותה בדיקה ימציא לעובד, לפני הדיון או בשעת הדיון בבקשה, העתק מן הדין־והחשבון של אותו רופא בדבר מצבו של העובד, ויתייק העתק של הדין־והחשבון לשימושו של מחווה־הדעה הרפואי.

(ד)העובד והמעביד רשאים כסדרם להגיש לרשם, לפני הדיון או בשעת הדיון, בבקשה אותן הרצאות־עניין שבכתב שיראון לנאותות, עם העתקים של אותן הרצאות־עניין לשימושו של מחווה־הדעה הרפואי.

(ה)משנידונה הבקשה יתן הרשם – משנחה דעתו כי יש למבקש כוונה בתום לבב להפסיק ישיבתו בישראל, ולאחר שהמבקש ישלם את הדמים שנקבעו – צו בטופס שבנספח ב׳, שבו הוא מעביר את השאלה אל מחווה־דעה רפואי; ואם לא נחה דעתו כן, רשאי הוא לסרב מליתן צו, אולם במקרה ההוא, אם ידרשנו המבקש כן, יעביר את העניין אל בית־המשפט המחוזי, שיהיה רשאי ליתן אותו צו או אותן הוראות שיראם נאותים.

(ו)נותנים הרשם או בית־המשפט המחוזי צו שבו הם מעבירים את השאלה אל מחווה־דעה רפואי, יתנו גם צו, בטופס שבנספח ג׳, שבו הם מורים את העובד לעמוד לבדיקה בידי מחווה־הדעה הרפואי.

(ז)על הרשם להעביר, יחד עם צו ההעברה, אל מחווה־הדעה הרפואי, העתקים מכל הרצאות־עניין שהגיש לו כל אחד משני הצדדים.

(ח)משנתקבלה תעודת־האישור של מחווה־הדעה הרפואי, יודיע הרשם לצדדים בדרך הדואר, בטופס שבנספח ד׳, כי תעודת־האישור נתקבלה, ויתיר לכל צד לעיין בה במשך שעות המשרד, וכן ימציא לאחד הצדדים, לאחר בקשה ממנו ועל חשבונו, העתק של תעודת־האישור או ירשה לו להכין העתק ממנה.

(ט)מקום שמחווה־הדעה הרפואי מעיד בתעודת־אישור כי הינטל־היכולת שבא בתוצאה מהחבלה נראה להיות מטיב תמידי, ימציא הרשם לעובד, לאחר בקשה –

(I)העתק מתעודת־האישור של מחווה־הדעה הרפואי, חתום בחותמת בית־המשפט המחוזי ומאושר בידי הרשם בכתב־ידו שהוא העתק נאמן; וכן

(II)העתק מן הפסק, זכרון־הדברים או תעודת־האישור שלפיהם משתלם התשלום השבועי, חתומים בחותמת בית־המשפט המחוזי ומאושרים בידי הרשם בכתב־ידו כהעתקים נאמנים; וכן

(III)תעודת־זהות בטופס שבנספח ה׳; וכן

(IV)הודעה בטופס שבנספח ו׳, שאליה מצורפים טפסי תעודת־אישור והצהרה בטפסים שבנספח ז׳ ונספח ח׳;

וישיג מאת העובד דוגמה של חתימתו, ויתייק אותה לשם עיון.

(י)עובד הרוצה שישולמו לו התשלומים השבועיים המשתלמים לו בשעה שהוא יושב מחוץ לישראל יעמוד לבדיקה – בהפסקות של שלשה חדשים למן התאריך ששולמו לו אותם תשלומים באחרונה – בידי רופא במקום שהוא יושב בו ויראה לו את העתק של תעודת־האישור של מחווה־הדעה הרפואי ותעודת הזהות שהומצאו לו לפי פסקה (ט) וישיג ממנו תעודת־אישור בטופס שבנספח ז׳ האומרת כי הינטל־היכולת של העובד שבא בתוצאת החבלה נמשך; ואותה תעודת־אישור צריכה להיות מאומתת בהצהרה בידי הרופא, במעמד העובד, בפני אדם שיש לו הרשאה להשביע שבועה.

(כ)העובד יצהיר הצהרת זהות בטופס שבנספח ח׳ בפני אדם שיש לו הרשאה להשביע שבועה, בהראותו לאותו אדם את העתק ואת תעודת־האישור הנזכרים לעיל, ואת תעודת־האישור של הרופא שבידו נבדק.

(ל)העובד ישלח לרשם את תעודת־האישור ואת ההצהרה הנזכרים בפסקאות (י) ו־(כ) בצירוף בקשה בטופס שבנספח ט׳, על מנת שיעביר לו את סכום התשלומים השבועיים המגיעים לו, ובאותה בקשה ינקוב את המקום והאופן שבהם יישלח לו הסכום, והבקשה תיחתם בידי העובד בכתב־ידו.

(מ)משנתקבלו תעודת־האישור, ההצהרה והבקשה יבדקן הרשם, ואם לא נחה דעתו כי הן כתיקנן, רשאי הוא להחזירן לשם תיקון.

(נ)אם נחה דעתו של הרשם כי תעודת־האישור, ההצהרה והבקשה הן כתיקנן, ישלח למעביד הודעה בטופס שבנספח י׳, ובה יבקש ממנו לשלוח את הסכום המגיע; ולאחר־מכן ישלח המעביד את הסכום אל הרשם, והלה יעביר אותו – בניכוי כל דמים המשתלמים לרשם ובניכוי הוצאות המסירה – אל העובד לפי הכתובת ובאופן שביקש אותם, ואותה העברה תהיה בכל המקרים על־חשבונו של העובד ועל סיכונו.

5.שילום פיגורים של תשלומים שבועיים במקרה מותו של עובד היושב מחוץ לישראלתיקון: תש״ח

(1)במקרה מותו של עובד המקבל תשלומים שבועיים בהיותו יושב מחוץ לישראל, יגישו אל הרשם נציגיו האישיים החוקיים – לצורך השגת שילום הפיגורים המגיעים לעובד – תעודת־אישור על מותו של העובד, ותעודות המראות כי הם זכאים באותם פיגורים, והתעודות תהיינה מאומתות בהצהרה בפני אדם שיש לו הרשאה להשביע שבועה, בצירוף בקשה על שילומם של אותם פיגורים, ובבקשה ינקבו את המקום והאופן שבהם יש להעביר אליהם את הסכום.

(2)משנתקבלו תעודת־האישור והתעודות הנזכרות בכלל הזה יבדקן הרשם, ואם לא נחה דעתו שהן כתיקנן, רשאי הוא להחזירן לשם תיקון.

(3)אם נחה דעתו של הרשם כי תעודת־האישור והתעודות הן כתיקנן, או כשהן מוחזרות אליו כתיקנן, ישלח למעביד הודעה שבה ידרוש ממנו לשלוח אליו את הסכום המגיע ולאחר־מכן ישלח המעביד את הסכום אל הרשם, והלה יעבירנו, בניכוי דמים כל־שהם המשתלמים לרשם בניכוי הוצאות ההעברה, לנציגי העובד לפי הכתובת והאופן שביקשו אותם, ואותה העברה תהיה בכל המקרים על־חשבונם של אותם נציגים ועל סיכונם.

6.דמי מחווה דעה רפואיתיקון: תש״ח־3, תשכ״ד

(1)הדמים הבאים יהיו משתלמים למחווי־דעה רפואיים לפי הפקודה:–

(א)תמורת בדיקה רפואית ודין־וחשבון לפי סעיף 18(1)(ג)(VI) – לירה אחת לכל חבר וחבר של מותב שלושת מחווי־הדעה הרפואיים;

(ב)תמורת בדיקה רפואית ותעודת־אישור לפי פסקה 10(2) של התוספת הראשונה – לירה אחת;

(ג)תמורת בדיקה רפואית ותעודת־אישור לפי פסקה 15 של התוספת הראשונה – לירה אחת;

(ד)תמורת בדיקה רפואית ודין־וחשבון לפי פסקה 12(1)(ב)(II) של התוספת השנייה – לירה אחת;

(ה)תמורת בדיקה רפואית ותעודת־אישור לפי כלל 4(ה) של התוספת הרביעית – לירה אחת;

(ו)תמורת עדות הניתנת בפני ועד בוררות, בורר מוסכם, שופט של בית־משפט השלום או בית־משפט, אותם דמים – שלא יעלו על שתי לירות לכל יום ויום שבו נקרא מחווה־הדעה הרפואי למסור עדות – שיפסקו אותם ועד בוררות, בורר מוסכם, שופט של בית־משפט השלום או בית־משפט;

(ז)תמורת דין־וחשבון הנמסר לפי בקשתם של ועד בוררות, בורר מוסכם, שופט של בית־משפט השלום או בית־משפט על כל עניין החשוב לגבי שאלה המתעוררת במשא־ובמתן המשפטי בפני אותם ועד בוררות, בורר מוסכם, שופט של בית־משפט השלום או בית־משפט, אותם דמים שלא יעלו על לירה אחת – שיפסקו אותם ועד בוררות, בורר מוסכם, שופט של בית־משפט השלום או בית־משפט.

(ח)תמורת דעת מומחה בדין־וחשבון הנמסר לפי בקשתם של ועד בוררות, בורר מוסכם, שופט של בית־משפט השלום, בית־משפט או של המנהל, אותם הדמים שיפסקו אותם ועד בוררות, בורר מוסכם, שופט של בית־משפט השלום, בית־משפט או המנהל.

(2)נוסף על הדמים שנקבעו לעיל, רשאים ועד בוררות, בורר מוסכם, שופט של בית־משפט השלום, בית־משפט או המנהל לפסוק למחווה־הדעה הרפואי קצובות נסיעה בנסיבות שנקבעו בתקנות הכלליות של הממשלה לפקידי החטיבה הראשונה של השירות האזרחי ולפי השיעורים שנקבעו לאותם פקידים באותן תקנות.

7.הפקעה

תקנות הפיצויים לעובדים מופקעות בזה.

נספח א׳. בקשה מאת עובד שבדעתו להפסיק ישיבתו בישראל על העברה אל מחווה־דעה רפואי. (כלל 4(ב)).

נספח ב׳. צו העברה. (כלל 4(ה)).

נספח ג׳. צו לעובד שנחבל לעמוד לבדיקה בידי מחווה־דעה רפואי. (כלל 4(ו)).

נספח ד׳. הודעה לצדדים על תעודת־אישור של מחווה־דעה רפואי. (כלל 4(ח)).

נספח ה׳. תעודת־זהות. (כלל 4(ט)(III)).

נספח ו׳. הודעה שיש לתיתה לעובד שבדעתו להפסיק ישיבתו בישראל. (כלל 4(ט)(IV)).

נספח ז׳. טופס תעודת־אישור רפואית שצריך להשיגה עובד היושב מחוץ לישראל. (כלל 4(ט)(IV)).

נספח ח׳. הצהרה על זהות מאת עובד היושב מחוץ לישראל. (כלל 4(ט)(IV)).

נספח ט׳. בקשה מאת עובד היושב מחוץ לישראל על העברת הסכום של תשלום שבועי. (כלל 4(ל)).

נספח י׳. הודעה מאת הרשם אל מעביד בדבר קבלת תעודת־אישור רפואית והצהרה על זהות. (כלל 4(נ)).