תקנותהנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף ד לתקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג, הרכב בית הדין.
הסעיף הזה נמצא תחת פרק א: הרכב בתי־הדין ומקום מושבם
ד. הרכב בית הדין
(1)בית־דין יושב בהרכב של שלושה דיינים, להוציא מקרים שבהם רשאי בית־הדין לדון, מבחינת ההלכה, בפחות משלושה.
(2)מבלי לגרוע מכלליות ההוראה שבס״ק (1), רשאי בית־דין אזורי לדון בהרכב של פחות משלושה בעניינים אלה:
א.עניינים שלא על ריב.
ב.צווים לעיקול נכסים.
ג.עניין שהסכימו עליו הצדדים, כשעל־פי ההלכה ניתן לוותר על הרכב של שלושה.
ד.ענייני סדר ומינהל.
ה.עניינים הנידונים במעמד צד אחד.
(3)ליושב־ראש ההרכב, בבית־הדין הרבני הגדול או האזורי, סמכות לדון לבדו בבקשות לצווי־ביניים, לצווים זמניים, להחלטות־ביניים אחרות ובענייני סדר ומינהל, ורשאי הוא להסמיך חבר אחר של בית־הדין לדון בעניינים אלו.
(4)נשיא בית־הדין הרבני הגדול רשאי להורות, לפני תחילת הדיון בעניין מסוים, שהדיון בו יהיה לפני מספר בלתי־זוגי גדול יותר של דיינים.
(5)מותב שהחל לדון בעניין מסוים רשאי להורות, בהסכמת נשיא בית־הדין הגדול לערעורים, שהמשך הדיון בו יהיה לפני מספר בלתי־זוגי גדול יותר של דיינים ובהם הדיינים שהחלו בדיון.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך תקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.