RegulationsThe binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section ד of תקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג, הרכב בית הדין.
This section is in פרק א: הרכב בתי־הדין ומקום מושבם
ד. הרכב בית הדין
(1)בית־דין יושב בהרכב של שלושה דיינים, להוציא מקרים שבהם רשאי בית־הדין לדון, מבחינת ההלכה, בפחות משלושה.
(2)מבלי לגרוע מכלליות ההוראה שבס״ק (1), רשאי בית־דין אזורי לדון בהרכב של פחות משלושה בעניינים אלה:
א.עניינים שלא על ריב.
ב.צווים לעיקול נכסים.
ג.עניין שהסכימו עליו הצדדים, כשעל־פי ההלכה ניתן לוותר על הרכב של שלושה.
ד.ענייני סדר ומינהל.
ה.עניינים הנידונים במעמד צד אחד.
(3)ליושב־ראש ההרכב, בבית־הדין הרבני הגדול או האזורי, סמכות לדון לבדו בבקשות לצווי־ביניים, לצווים זמניים, להחלטות־ביניים אחרות ובענייני סדר ומינהל, ורשאי הוא להסמיך חבר אחר של בית־הדין לדון בעניינים אלו.
(4)נשיא בית־הדין הרבני הגדול רשאי להורות, לפני תחילת הדיון בעניין מסוים, שהדיון בו יהיה לפני מספר בלתי־זוגי גדול יותר של דיינים.
(5)מותב שהחל לדון בעניין מסוים רשאי להורות, בהסכמת נשיא בית־הדין הגדול לערעורים, שהמשך הדיון בו יהיה לפני מספר בלתי־זוגי גדול יותר של דיינים ובהם הדיינים שהחלו בדיון.
The text on this page is adapted from the entry תקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.