סעיף נ לתקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג, עורכי־דין וטוענים.

(1)כמורשה בבית־הדין כשיר לפעול

(א)עורך־דין בעל רשיון לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ״א–1961.

(ב)טוען רבני בעל רשיון לפי תקנות הטוענים הרבניים, התשכ״ח–1968.

(2)בית־הדין יכול להרשות הופעת מורשה לשם פעולה מסוימת או משפט מסוים, אף אם המורשה אינו עורך־דין או טוען רבני מוסמך.

(3)מורשה שנפסל להופעה, לא יופיע גם שלא בתמורה.

(4)רשות בית־הדין הנזכרת בס״ק (2) תידרש לגבי כל הופעה וישיבה.

(5)רב המשמש בקודש, עובד הרבנות או המועצה הדתית או עובד בית־הדין או עובד־מדינה, לא יורשה להופיע בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם כן הוא מופיע בתוקף תפקידו.