RegulationsThe binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section נ of תקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג, עורכי־דין וטוענים.
This section is in פרק ה: הרשאה
נ. עורכי־דין וטוענים
(1)כמורשה בבית־הדין כשיר לפעול
(א)עורך־דין בעל רשיון לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ״א–1961.
(ב)טוען רבני בעל רשיון לפי תקנות הטוענים הרבניים, התשכ״ח–1968.
(2)בית־הדין יכול להרשות הופעת מורשה לשם פעולה מסוימת או משפט מסוים, אף אם המורשה אינו עורך־דין או טוען רבני מוסמך.
(3)מורשה שנפסל להופעה, לא יופיע גם שלא בתמורה.
(4)רשות בית־הדין הנזכרת בס״ק (2) תידרש לגבי כל הופעה וישיבה.
(5)רב המשמש בקודש, עובד הרבנות או המועצה הדתית או עובד בית־הדין או עובד־מדינה, לא יורשה להופיע בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם כן הוא מופיע בתוקף תפקידו.
The text on this page is adapted from the entry תקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.