סעיף קלג לתקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג, ערעור ברשות.

(1)הבקשה לרשות לערער תכלול העתק פסק־הדין או ההחלטה נשוא הערעור, נימוקי הערעור ונימוקים למה לא יישמע הערעור לאחר מתן פסק־הדין הסופי.

(2)תקופת הגשת בקשה, כאמור, היא עשרה ימים מיום מתן פסק־הדין או ההחלטה נשוא הערעור. לא קיבל בעל־הדין הודעה מראש על המועד שבו יינתנו פסק־הדין או ההחלטה, תהיה התקופה עשרה ימים מהיום שבו הודע לו כי פסק־הדין או ההחלטה ניתנו.

(3)על בקשות לרשות ערעור, הארכת מועד להגשת ערעור, הקדמת מועד דיון ודחייתו, יחליט בית־הדין או נשיא בית־הדין הרבני הגדול או אחד מדייני בית־הדין הרבני הגדול שהוסמך לכך, על־פי החומר שבכתב, ללא שמיעת הצדדים.

(4)הוחלט לתת רשות ערעור, כאמור, תשמש הבקשה האמורה כתב־ערעור, והודעה על כך תימסר לצדדים.

(5)תוך שבועיים מיום מסירת ההודעה למבקש עליו להשלים את כל הדרוש להגשת ערעור, כאמור להלן.