סעיף 3 לפקודת הדיג, 1937, רשיונות לדוג דגים.

(1)רשאי שר החקלאות או כל פקיד המורשה על ידו כחוק ליתן רשיון לדוג דגים, או כל מין דג מסוים בישראל, אם לדעתו אין להענקת רשיון מניעה מטעמים של בטחון הציבור או מטעמים של עברו, תכונותיו או התנהגותו של המבקש:

בתנאי כי –

(א)בהתחשב עם הוראות סעיף־קטן (2) מסעיף זה, לא יתן שר החקלאות או כל פקיד המורשה על ידו כחוק, רשיון לדוג דגים בישראל לכל אדם הנוהג כל ספינת־דוגה הרשומה בכל חוף או מקום מחוץ לישראל, או עובד בה;

(ב)רשאי שר החקלאות, לפי שקול דעתו ובאותם התנאים שימצאם מתאימים, ליתן רשיונות לאנשים מתאימים לדוג דגים, או כל מין דג מסוים, רק באותו חלק מישראל שיפורט באותו רשיון.

(2)רשאי שר החקלאות, אם לפי דעתו ראוי לעשות כן בהתחשב עם מסבות הענין המיוחדות, ליתן לפי שקול דעתו ובאותם התנאים שימצאם מתאימים רשיון מיוחד מכל סוג מהסוגים האמורים בסעיף־קטן (1) מסעיף זה, לכל אדם הנוהג כל ספינת־דוגה הרשומה בכל חוף או מקום מחוץ לישראל, או העובד בה.

(3)רשיון לדוג דגים בישראל שניתן בהתאם לפקודה זו ושאינו רשיון לדוג רק בחלק מסויים בישראל או רשיון מיוחד שניתן עפ״י סעיף־קטן (2) מסעיף זה, לא יהא בר־תוקף יותר משנה אחת. הרשיון יהא, בהתחשב עם ההוראות שבתנאי (א) לסעיף־קטן (4) מפקודה זו, רשיון־אישי לאדם שעל שמו ניתן ולא יהא בר־העברה.

(4)אסור לשום אדם לדוג דגים בישראל אלא אם כן הוא בעל רשיון לדוג דגים בישראל שניתן עפ״י פקודה זו.

בתנאי כי:

(א)כל אדם המעלה דגים בחכה מן החוף, וכל ששמו רשום על גבי רשיון שניתן לחברה או לאגודה שיתופית או על גבי רשיון לדוג דגים רק באיזה חלק מסויים מישראל או על גבי רשיון מיוחד שניתן עפ״י סעיף־קטן (2) מסעיף זה, לא יהא חייב לקבל רשיון כזה;

(ב)שום דבר האמור בזה אין לראותו כאילו הוא מאפשר לכל אדם שניתן לו רשיון לדוג דגים בישראל עפ״י פקודה זו, או לכל אדם המעלה דגים בחכה מן החוף, לדוג דגים בכל אזור שלגבו נתן שר החקלאות רשיון מיוחד לאיזה אדם אחר.