הנוסח המלא של חוק למניעת שריפות בשדות, תש״י–1949, ב-16 סעיפים.

בחוק זה –

”צמח“ כולל כל דבר שבעולם הצומח וכל חלק מצמח, בין שהוא תלוש הימנו ובין שאיננו תלוש הימנו;

”מנהל“ פירושו מנהל מדור השמירה על הקרקע במשרד החקלאות;

”מפקח“ פירושו אדם שהמנהל מינהו כמפקח לצורך חוק זה;

”שדה“ כולל חורשה, יער, גן, מטע, צדי כביש ודרך.

המנהל ימנה מפקחים לצורך חוק זה ובלבד שלכל ישוב יהיה לא פחות ממפקח אחד.

לא ישרוף אדם צמחים בשדה, בין שהם מחוברים לקרקע ובין שהם תלושים, ולא יגרום לשריפתם, אלא לפי רשיון בכתב מאת המפקח, או מאת אדם שהורשה לכך על ידיו, ובהתאם לתנאי רשיון כזה.

(א)לא ישליך אדם סיגריה לוחשת, או גפרור דולק –

(1)בתחום של פחות משלושה מטר מצמחים בשדה;

(2)במדרון;

(3)מתוך רכבת או כלי רכב בכבישים או בדרכים.

(ב)בלי לפגוע באמור בסעיף קטן (א) לא יצית אדם ולא ישרוף כל חומר, ולא ישליך חומר בוער או לוחש, או חומר העלול להתלקח, בתחום של עשרה מטר מצמחים בשדה, ולא יגרום למעשה מהמעשים האלה.

המחזיק בכביש, דרך, מסילת ברזל, או צדיהם, או תעלות שבצדיהם, או הממונה על הטיפול בהם, חייב לנקותם ולהחזיקם נקיים מצמחים ומכל דבר אחר העלול להתלקח או לבעור; וכן חייב הוא לנקות ולהחזיק נקי מכל חומר כזה קרקע ברוחב של שלושה מטר לאורך גבולותיהם, ולמטרה זו רשאי הוא להיכנס לתחומי קרקע זאת.

(א)המחזיק בשדה חייב, לפי דרישה בכתב מאת המפקח ובהתאם להוראותיו, לנקות כל חלקה בתוכו שתיקבע בדרישה, ולהחזיקה נקיה, מצמחים ומכל חומר אחר העלול להתלקח או לבעור, ובלבד שרחבה לא יעלה על 10 מטר.

(ב)אדם שקיבל דרישה או הוראה לפי סעיף קטן (א), רשאי תוך 15 יום מתאריך קבלתה לערער עליה בפני המנהל, והחלטת המנהל תהיה סופית.

(בוטל).

אדם הרואה שריפה בשדה ואין מכבה, חייב להודיע על כך מיד לתחנת המשטרה הקרובה ביותר או למפקח בישוב הקרוב.

(בוטל).

(א)לא מילא אדם אחרי הוראות סעיף 5 או 6, רשאי המפקח לבצע הוראות אלה במקומו ועל חשבונו, ולמטרה זאת רשאי המפקח, וכל אדם שהורשה לכך על ידיו, להיכנס לקרקע שבחזקת אותו אדם.

(ב)הוראות סעיף קטן (א) אינן גורעות מאחריותו של אדם על עבירה לפי חוק זה.

למפקח, לאדם שהורשה לכך על ידיו, וכן לכל שוטר, הרשות להיכנס לשדה ולכל מקום אחר, לשם פיקוח על קיום חוק זה ולשם ביצוע הוראותיו.

(א)העובר על הוראות חוק זה למעט הוראות סעיף 4, דינו – מאסר ששה חדשים.

(ב)העובר על הוראות סעיף 4, דינו – מאסר שלוש שנים.

הוראות הסעיפים 3, 4(א)(1), 4(א)(2), 4(ב), 5 ו־6, לא יחיבו בתחומי שטח מגורים בנוי של אזור עיריה, אזור מועצה מקומית או של כל ישוב אחר.

(א)שר החקלאות ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.

(ב)שר החקלאות רשאי, בצו שיפורסם ברשומות, להפסיק מפעם לפעם את תחולת הוראות חוק זה, כולן או מקצתן, לתקופות ובשטחים שימצא לנכון.

תקנות־שעת־חרום (מניעת שריפות בשדות), תש״ט–1949 – בטלות.

תקפו של חוק זה הוא מיום י״א בטבת תש״י (31 בדצמבר 1949).