חוק1995הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 1 לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ״ה–1995, ציות לפסק דין של גירושין.
1. ציות לפסק דין של גירושין
תיקון: תשנ״ה, תש״ס, תשס״ד, תשס״ז, תשפ״ד
(א)קבע בית דין רבני, בפסק דין או בהחלטה (בחוק זה – פסק דין), בלשון כפייה, חובה או מצווה או בכל לשון אחרת לרבות הצעה, שאיש ייתן גט לאשתו או שעל הצדדים להתגרש, והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין, במטרה להביא לקיום פסק הדין, להורות בהתאם להוראות סעיף 4, על הטלת צו הגבלה, אחד או יותר לפי חוק זה, כמשמעותו בסעיף 2, 2א, 3, 3א, 3ב או 3ג (בחוק זה – צו הגבלה).
(ב)ננקטה בפסק הדין כאמור בסעיף קטן (א) לשון כפייה, חובה או מצווה, ולא קבע בית הדין אחרת, יהיה ניתן להטיל צווי הגבלה אם לא יקוים פסק הדין; ננקטה בפסק הדין לשון אחרת, יקבע בית הדין אם פסק הדין מאפשר להורות על צווי הגבלה.
(ג)קבע בית דין רבני בפסק דין, שאשה תקבל גט מבעלה, והאשה לא קיימה את פסק הדין, רשאי בית הדין באישור נשיא בית הדין הרבני הגדול ובמטרה להביא לקיום פסק הדין, ליתן נגדה צו הגבלה.
(ד)על צו הגבלה לפי סעיף קטן (ג), לא יחולו הוראות סעיף 6.
(ה)נשיא בית הדין הרבני הגדול לא יתן את אישורו, אלא לאחר ששמע את טענות הצדדים במעמד הצדדים; לא התייצב צד לדיון אף שזומן כדין, יכול שהצו יינתן בהעדרו.
(ו)הוצא צו הגבלה כנגד אשה מכוח הוראות סעיף קטן (ג), לא תידון בקשת הבעל ליתן לו היתר נישואין עד תום שלוש שנים מיום הוצאת צו ההגבלה.
(ז)המצאת צו הגבלה תהיה בכפוף להוראות שנקבעו לפי סעיף 27 לחוק הדיינים, התשט״ו–1955.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ״ה–1995 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.