הנוסח המלא של תקנות המזונות (הבטחת תשלום), תשל״ג–1972, ב-11 סעיפים.

בתקנות אלה –

”ילד“ – ”ילד קטין“ כמשמעותו בחוק, למעט ילד שגם אביו וגם אמו אינם חייבים לגביו והנמצא בהחזקת אביו;

”השכר הממוצע“ – (נמחקה);

שאר המונחים משמעותם כמשמעות הנודעת להם בחוק, אם אין כוונה אחרת משתמעת.

החוק יחול על סוגי הזוכים הזכאים לתשלום לפי תקנות אלה.

סוגי הזוכים הזכאים לבקש תשלום מאת המוסד הם –

(1)אשה שמלאו לה 60 שנה וכן אשה שבהחזקתה לפחות ילד אחד, בין אם פסק הדין למזונות ניתן לזכותה, בין אם ניתן לזכות הילד בלבד ובין אם ניתן לזכות שניהם;

(2)אשה שפסק דין למזונות ניתן לזכותה ואינה מסוגלת לכלכל את עצמה, אף שאין בהחזקתה ילד;

(3)ילד שפסק דין למזונות ניתן לזכותו ואינו בהחזקתה של אמו ואף אינו עמה, למעט ילד שעיקר פרנסתו על חשבון אוצר המדינה או רשות מקומית.

(א)בכפוף לתקנה 6, שיעורי התשלום הם כשיעור הסכומים המחושבים לפי השיעור המוגדל שבתוספת לחוק הבטחת הכנסה, התשמ״א–1980 (להלן – התוספת), כדלקמן:

(1)לאשה שאין בהחזקתה ילד – לפי פרט 1 לתוספת;

(2)לאשה שבהחזקתה ילד אחד – לפי פרט 7 לתוספת;

(3)לאשה שבהחזקתה שני ילדים לפחות – לפי פרט 8 לתוספת;

(4)לאשה הנשואה למי שאינו החייב ושבהחזקתה ילד אחד – לפי תקנה 8(ב)(1) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ״ב–1982 (להלן – תקנות הבטחת הכנסה);

(5)לאשה הנשואה למי שאינו החייב ושבהחזקתה שני ילדים לפחות – לפי תקנה 8(ב)(2) לתקנות הבטחת הכנסה;

(6)לילד כאמור בתקנה 3(3) – לפי תקנה 8(ב) לתקנות הבטחת הכנסה.

(ב)אשה כאמור בתקנה משנה (א)(4) או (5), שבן זוגה חוייב בפסק דין למזונות, יהיו שיעורי התשלום לגביה כשיעור המשתלם לאשה כאמור בפסקאות (2) או (3) לתקנת המשנה האמורה, לפי הענין.

שולמה לזוכה גימלה להבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ״א–1980, בעד תקופה שבעדה הוא זכאי לתשלום לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל״ב–1972, רשאי המוסד לנכות מהתשלום את סכום הגימלה, כולו או מקצתו, ובלבד שלא ינוכה יותר מסכום התשלום המגיע בעד אותה תקופה.

(א)בתקנה זו, ”הכנסה“ – הכנסה המחושבת לפי סעיפים 9, 10 ו־12 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ״א–1980.

(ב)התשלום לזוכה שיש לו הכנסה יהיה בסכום השווה להפרש שבין שיעור התשלום החל לגביו לפי תקנה 4 לולא ההכנסה, לבין ההכנסה.

(ג)היה סכום התשלום המגיע לזוכה לפי תקנת משנה (ב) פחות מעשרה שקלים, לא ישולם לו כל תשלום לפי תקנות אלה.

סכום התשלום המגיע לזוכה יעוגל כדי השקל הקרוב.

(א)תובענה לפי סעיפים 13 ו־14(ג) לחוק תוגש לבית דין אזורי לעבודה לכל המוקדם בתום שלושים יום מהיום שהוגשה למוסד בקשה שהיא נושא התובענה, זולת אם הזוכה קיבל לפני כן את החלטת המוסד לענין הבקשה.

(ב)החליט המוסד בבקשה ונמסרה למבקש הודעה על כך, תוגש התובענה תוך ששה חדשים מיום מסירת ההודעה למבקש.

זוכה שהגיש בקשה לתשלום לפי סעיף 4 לחוק, רשאי להודיע למוסד, בכתב, על כוונתו לנקוט הליכי ביצוע בשל ההפרש שבין שיעורי התשלום כפי שנקבע בפסק הדין למזונות לבין הסכום המשתלם מאת המוסד, וכעבור שלושים יום מיום מסירת ההודעה למוסד רשאי הזוכה לנקוט הליכי ביצוע כאמור; נקט הזוכה בהליכי ביצוע, יפסיק המוסד את הליכי הביצוע שנקט בהם בשל אותו הפרש, ויודיע על כך ללשכת ההוצאה לפועל.

תחילתן של תקנות אלה ביום כ״ג בתשרי תשל״ג (1 באוקטובר 1972), למעט תקנה 5 שתחילתה ביום ט׳ בניסן תשל״ד (1 באפריל 1974).

לתקנות אלה ייקרא ”תקנות המזונות (הבטחת תשלום), תשל״ג–1972“.