הנוסח המלא של חוק־יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, ב-11 סעיפים.

(א)ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל.

(ב)מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית.

(ג)מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי.

ראו הכרזה על הקמת מדינת ישראל; ראו פקודת שטח השפוט והסמכויות, תש״ח–1948.

(א)שם המדינה הוא ”ישראל“.

(ב)דגל המדינה הוא לבן, שני פסי תכלת סמוך לשוליו, ומגן דוד תכול במרכזו.

(ג)סמל המדינה הוא מנורת שבעת הקנים, עלי זית בשני צדדיה, והמילה ”ישראל“ למרגלותיה.

(ד)המנון המדינה הוא ”התקווה“.

(ה)פרטים לעניין סמלי המדינה ייקבעו בחוק.

ראו חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, תש״ט–1949 וכן הכרזות על דגל מדינת ישראל ועל סמל מדינת ישראל.

ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל.

ראו חוק־יסוד: ירושלים בירת ישראל.

(א)עברית היא שפת המדינה.

(ב)לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה; הסדרת השימוש בשפה הערבית במוסדות ממלכתיים או בפניהם תהיה בחוק.

(ג)אין באמור בסעיף זה כדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני תחילתו של חוק־יסוד זה.

ראו סעיף 82 לדברי המלך במועצה על ארץ־ישראל, 1922 עד 1947.

המדינה תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות.

ראו חוק השבות, תש״י–1950.

(א)המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם.

(ב)המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי.

(ג)המדינה תפעל לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות.

המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה.

הלוח העברי הוא לוח רשמי של המדינה ולצדו ישמש הלוח הלועזי כלוח רשמי; השימוש בלוח העברי ובלוח הלועזי ייקבע בחוק.

ראו חוק השימוש בתאריך העברי, התשנ״ח–1998.

(א)יום העצמאות הוא יום החג הלאומי הרשמי של המדינה.

ראו חוק יום העצמאות, תש״ט–1949.

(ב)יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה הם ימי זיכרון רשמיים של המדינה.

ראו חוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשכ״ג–1963 וחוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשי״ט–1959.

שבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים במדינה; למי שאינם יהודים זכות לקיים את ימי המנוחה בשבתם ובחגיהם; פרטים לעניין זה ייקבעו בחוק.

ראו פרק ששי א׳ לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948.

אין לשנות חוק־יסוד זה אלא בחוק־יסוד שהתקבל ברוב של חברי הכנסת.