סעיף 20 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018, בקשת רשות להתגונן בחוק ההוצאה לפועל.

(א)הועברה לבית המשפט התנגדות לבקשה לביצוע שטר או לבקשה לביצוע תביעה שהוגשה לפי חוק ההוצאה לפועל (להלן בתקנה זו – התנגדות), לא יתגונן הנתבע זולת אם קיבל בית המשפט את ההתנגדות לפי תקנה זו (להלן בתקנה זו – רשות להתגונן).

(ב)בית המשפט יחליט בהתנגדות על יסוד האמור בה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא לעשות כן על יסוד האמור בה בלבד.

(ג)במועד בירור ההתנגדות רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לקיים את הדיון במחלוקת לגופה.

(ד)בית המשפט רשאי להתנות רשות להתגונן בתנאים, לרבות בדבר מתן ערובה.

(ה)ניתנה רשות להתגונן, יראו את המסמך שהגיש המשיב ככתב תביעה ואת התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן ככתב הגנה.

(ו)ניתנה רשות להתגונן, רשאי בית המשפט לתת כל הוראה בדבר סדרי הדיון בתובענה לרבות הוראה בדבר כתבי טענות, פלוגתות והליכים נוספים שייראו סבירים או נחוצים וכן הוא רשאי להורות על קיום קדם־משפט.