Regulations2018The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 20 of תקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018, בקשת רשות להתגונן בחוק ההוצאה לפועל.
This section is in חלק ב׳: סדרי דין כלליים / פרק ג׳: כתבי טענות / סימן א׳: כתבי טענות – כללי
20. בקשת רשות להתגונן בחוק ההוצאה לפועל
תיקון: תשפ״ה־2
(א)הועברה לבית המשפט התנגדות לבקשה לביצוע שטר או לבקשה לביצוע תביעה שהוגשה לפי חוק ההוצאה לפועל (להלן בתקנה זו – התנגדות), לא יתגונן הנתבע זולת אם קיבל בית המשפט את ההתנגדות לפי תקנה זו (להלן בתקנה זו – רשות להתגונן).
(ב)בית המשפט יחליט בהתנגדות על יסוד האמור בה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא לעשות כן על יסוד האמור בה בלבד.
(ג)במועד בירור ההתנגדות רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לקיים את הדיון במחלוקת לגופה.
(ד)בית המשפט רשאי להתנות רשות להתגונן בתנאים, לרבות בדבר מתן ערובה.
(ה)ניתנה רשות להתגונן, יראו את המסמך שהגיש המשיב ככתב תביעה ואת התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן ככתב הגנה.
(ו)ניתנה רשות להתגונן, רשאי בית המשפט לתת כל הוראה בדבר סדרי הדיון בתובענה לרבות הוראה בדבר כתבי טענות, פלוגתות והליכים נוספים שייראו סבירים או נחוצים וכן הוא רשאי להורות על קיום קדם־משפט.
The text on this page is adapted from the entry תקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.