חוק2019הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 32 לחוק שירותי תשלום, התשע״ט–2019, חיוב המוטב על ידי נותן שירותי תשלום למוטב במקרה של שימוש לרעה.
הסעיף הזה נמצא תחת פרק ו׳: שימוש לרעה באמצעי תשלום
32. חיוב המוטב על ידי נותן שירותי תשלום למוטב במקרה של שימוש לרעה
(א)נעשה שימוש לרעה באמצעי תשלום והוראת התשלום ניתנה באמצעות המוטב, נותן שירותי התשלום למשלם ונותן שירותי התשלום למוטב לא יהיו רשאים לחייב את המוטב בשל כל סכום שהושב למשלם לפי סעיף 27 או בשל הוצאות אחרות שנגרמו להם בשל כך, בהתקיים אחד מאלה:
(1)לשם מתן הוראת התשלום נעשה שימוש בפרט אימות מוגבר;
(2)השימוש בפרט אימות מוגבר לשם מתן הוראת התשלום אינו אפשרי לגבי אותו סוג של אמצעי תשלום;
(3)נותן שירותי התשלום למשלם או נותן שירותי התשלום למוטב לא איפשרו למוטב לדרוש שימוש בפרט אימות מוגבר לשם מתן הוראת התשלום;
(4)נסיבות אחרות שקבע השר, בהסכמת נגיד בנק ישראל ושר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה.
(ב)נעשה שימוש לרעה באמצעי תשלום והוראת התשלום ניתנה באמצעות המוטב, ונותן שירותי התשלום למוטב רשאי לחייב את המוטב בשל סכום שהושב למשלם לפי סעיף 27 או בשל הוצאות אחרות שנגרמו לו בשל כך, לא יבוצע החיוב בדרך של קיזוז כספים שהמוטב זכאי להם אלא בהסכמת המוטב שתינתן בכתב.
(ג)הוראות סעיף זה לא יחולו אם השימוש לרעה נעשה על ידי המוטב.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך חוק שירותי תשלום, התשע״ט–2019 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.