Law2019The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 32 of חוק שירותי תשלום, התשע״ט–2019, חיוב המוטב על ידי נותן שירותי תשלום למוטב במקרה של שימוש לרעה.
This section is in פרק ו׳: שימוש לרעה באמצעי תשלום
32. חיוב המוטב על ידי נותן שירותי תשלום למוטב במקרה של שימוש לרעה
(א)נעשה שימוש לרעה באמצעי תשלום והוראת התשלום ניתנה באמצעות המוטב, נותן שירותי התשלום למשלם ונותן שירותי התשלום למוטב לא יהיו רשאים לחייב את המוטב בשל כל סכום שהושב למשלם לפי סעיף 27 או בשל הוצאות אחרות שנגרמו להם בשל כך, בהתקיים אחד מאלה:
(1)לשם מתן הוראת התשלום נעשה שימוש בפרט אימות מוגבר;
(2)השימוש בפרט אימות מוגבר לשם מתן הוראת התשלום אינו אפשרי לגבי אותו סוג של אמצעי תשלום;
(3)נותן שירותי התשלום למשלם או נותן שירותי התשלום למוטב לא איפשרו למוטב לדרוש שימוש בפרט אימות מוגבר לשם מתן הוראת התשלום;
(4)נסיבות אחרות שקבע השר, בהסכמת נגיד בנק ישראל ושר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה.
(ב)נעשה שימוש לרעה באמצעי תשלום והוראת התשלום ניתנה באמצעות המוטב, ונותן שירותי התשלום למוטב רשאי לחייב את המוטב בשל סכום שהושב למשלם לפי סעיף 27 או בשל הוצאות אחרות שנגרמו לו בשל כך, לא יבוצע החיוב בדרך של קיזוז כספים שהמוטב זכאי להם אלא בהסכמת המוטב שתינתן בכתב.
(ג)הוראות סעיף זה לא יחולו אם השימוש לרעה נעשה על ידי המוטב.
The text on this page is adapted from the entry חוק שירותי תשלום, התשע״ט–2019 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.