סעיף 46 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס״ד–2004, ערר.

(א)הרואה את עצמו נפגע מהחלטת מתכנן יעדים תעסוקתי, ובכלל זה מקביעה באישור השתתפות לפי הוראות סעיף 45, רשאי לערור על ההחלטה בפני ועדת ערר, לפי הוראות סעיף זה.

(ב)ועדת ערר תמונה בידי השר, בהסכמת שר האוצר, ותהיה בת שלושה חברים, שניים מהם לפחות עובדי ציבור, ואלה הם:

(1)עובד ציבור שהוא מומחה בתחום התעסוקה, והוא יהיה היושב ראש;

(2)עובד סוציאלי, כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ״ו–1996, שימונה בהתייעצות עם שר הרווחה;

(3)איש משק וכלכלה.

(ג)ערר כאמור בסעיף קטן (א) יוגש בתוך עשרה ימים מן המועד שבו נודע לעורר על החלטת מתכנן היעדים התעסוקתי; הסכים מתכנן יעדים תעסוקתי, בכתב, כי תוארך התקופה להגשת הערר בתקופה נוספת שעליה הסכים כאמור (בסעיף קטן זה – תקופת ההארכה), בניסיון להגיע לידי הסכמה ליישוב המחלוקת נושא הערר, ולא הושגה הסכמה כאמור בתקופת ההארכה, רשאי העורר להגיש את הערר בתוך עשרה ימים מתום תקופת ההארכה.

(ד)בכפוף להוראות סעיף זה, יחולו על ועדת ערר הוראות חוק בתי דין מינהליים, התשנ״ב–1992, למעט הוראות סעיפים 5, 7 ו־45 בחוק האמור, ואולם –

(1)על אף הוראות סעיף 29 בחוק האמור, ועדת ערר תמנה מומחה מטעמה רק אם נוכחה כי התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות מינוי כאמור, ורשמה את נימוקיה; הוראות פסקה זו לא יחולו לענין מינוי מומחה רפואי לבדיקת מצב בריאותו וכושרו הגופני של המשתתף;

(2)על אף הוראות סעיף 39 בחוק האמור, ועדת ערר לא תהיה מוסמכת לפסוק לבעל דין הוצאות.

(ה)נדחו שלושה עררים שהגיש משתתף, תותנה כל הגשת ערר נוסף על ידי אותו משתתף, בתשלום אגרה בסכום שיקבע השר בהתייעצות עם שר המשפטים, ובלבד שלא יעלה על ארבעים וחמישה שקלים חדשים; שולמה אגרה לפי סעיף קטן זה ונתקבל הערר – יוחזר לעורר סכום האגרה ששילם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961, מיום תשלומו ועד יום החזרתו.

(ו)הסכום הנקוב בסעיף קטן (ה) יעודכן ב־1 בינואר של כל שנה, לפי העליה במדד הידוע באותו מועד ביחס למדד שהיה ידוע ב־1 בינואר של השנה שקדמה לה; לענין זה, ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

(ז) (1)תאגיד המפעיל מרכז תעסוקה, בעל זיקה אליו ועובדיו, לא יעניקו לחברי ועדת הערר, לעובדיה ולמי שנותן לה שירות, כל הטבה או תגמול, בכסף או בשווה כסף, במישרין או בעקיפין.

(2)דיוני ועדת הערר לא ייערכו במרכז התעסוקה או בחצרים של התאגיד המפעיל את מרכז התעסוקה או של בעל זיקה אליו.

(3)בסעיף קטן זה –

”בעל זיקה“ – מי שנשלט בידי התאגיד, בעל השליטה בתאגיד ותאגיד אחר שנשלט בידי בעל השליטה בתאגיד;

”שליטה“ – כמשמעותה בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981.