סעיף 4 לחוק בתי קברות צבאיים, תש״י–1950, מקום קבורתו של חייל.

(א)חייל שנפטר יובא לקבורה בבית קברות צבאי, אשר בו בחר קרובו של הנפטר, אלא אם כן בחר קרובו להביאו לקבורה בבית קברות שאינו צבאי.

(ב)בתקנות בדבר קבורת חייל נפטר בבית קברות שאינו צבאי ייקבעו –

(1)דרכי השתתפותו של צבא־הגנה לישראל בקבורה;

(2)תנאים להבטחת קבורתו הסדירה של הנפטר, שקרובו חייב למלאם;

(3)השיעור המרבי של השתתפות המדינה בהוצאות קבורה בבית קברות שאינו צבאי.

(ג)לא בחר קרובו של הנפטר, תוך 12 שעות לאחר שהודע לו על פטירת החייל, את בית הקברות כאמור או לא מילא אחרי התנאים שנקבעו בתקנות האמורות – יובא הנפטר לקבורה באחד מבתי הקברות הצבאיים.

(ד)חייל נפטר, שאין אחריו קרוב או שקרוביו אינם ידועים או שהם נמצאים מחוץ למדינה – יובא לקבורה באחד מבתי הקברות הצבאיים.