Law1950The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 4 of חוק בתי קברות צבאיים, תש״י–1950, מקום קבורתו של חייל.
4. מקום קבורתו של חייל
תיקון: תשע״ה
(א)חייל שנפטר יובא לקבורה בבית קברות צבאי, אשר בו בחר קרובו של הנפטר, אלא אם כן בחר קרובו להביאו לקבורה בבית קברות שאינו צבאי.
(ב)בתקנות בדבר קבורת חייל נפטר בבית קברות שאינו צבאי ייקבעו –
(1)דרכי השתתפותו של צבא־הגנה לישראל בקבורה;
(2)תנאים להבטחת קבורתו הסדירה של הנפטר, שקרובו חייב למלאם;
(3)השיעור המרבי של השתתפות המדינה בהוצאות קבורה בבית קברות שאינו צבאי.
(ג)לא בחר קרובו של הנפטר, תוך 12 שעות לאחר שהודע לו על פטירת החייל, את בית הקברות כאמור או לא מילא אחרי התנאים שנקבעו בתקנות האמורות – יובא הנפטר לקבורה באחד מבתי הקברות הצבאיים.
(ד)חייל נפטר, שאין אחריו קרוב או שקרוביו אינם ידועים או שהם נמצאים מחוץ למדינה – יובא לקבורה באחד מבתי הקברות הצבאיים.
The text on this page is adapted from the entry חוק בתי קברות צבאיים, תש״י–1950 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.