סעיף 1 לתקנות השיפוט הצבאי (בתי סוהר צבאיים – שחרור מוקדם), התשס״א–2001, הגדרות.

בתקנות אלה –

”אסיר“ – מי שהתקיימו בו שני אלה:

(1)נידון לפני פרסומו של חוק שחרור על־תנאי ממאסר, התשס״א–2001 (להלן – חוק שחרור על־תנאי), לתקופת מאסר בת 100 ימים או יותר והקצרה משנה;

(2)לא נידון למאסר בשל עבירה מהעבירות המפורטות בתוספת הראשונה לחוק העונשין, התשל״ז–1977, כנוסחה ערב תחילתו של חוק שחרור על־תנאי, או בשל עבירה לפי סעיפים 43 עד 46, 47(א), 58(ב) סיפה, 73 סיפה, 74, 75, 76(ג), 78, 92, 98 עד 100, 102 סיפה, 122 סיפה, 123 סיפה ו־135(1) ו־(2) לחוק;

”הוראה לצמצום הפחתת עונש“ – צמצום הפחתת העונש לפי תקנות 59(5) או 60(5) לתקנות השיפוט הצבאי (בתי סוהר צבאיים), התשמ״ז–1987 (להלן – תקנות בתי הסוהר), או הפחתת ימי שחרור לפי סעיף 58 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל״ב–1971;

”התקופה המזערית“ – מחצית מכלל תקופת המאסר, שהאסיר נידון לה, או שלושה חודשים, לפי התקופה הארוכה יותר, בתוספת סך כל הימים שנקבעו בכל הוראה לצמצום הפחתת העונש;

”רשות להפחתת העונש“ –

(1)לגבי אסיר, שנידון לתקופת מאסר שאינה עולה על שישה חודשים – קצין משטרה צבאית ראשי (להלן – קמצ״ר) או מי שהוא הסמיכו לכך;

(2)לגבי אסיר שנידון לתקופת מאסר העולה על שישה חודשים – ראש אגף כוח האדם או מי שהוא הסמיכו לכך, על פי המלצת קמצ״ר.