סעיף 12 לחוק נכסי גרמנים, תש״י–1950, הגבלת סמכויות האפוטרופוס.

(א)היה הנכס המוקנה מסוג המקרקעים, אין האפוטרופוס רשאי –

(1)למכור את הנכס או להעביר באופן אחר את זכות הבעלות עליו; אולם אם תוקם רשות פיתוח על פי חוק של הכנסת, מותר יהא לאפוטרופוס למכור את הנכס לאותה רשות פיתוח, במחיר שאינו פחות משוויו הרשמי של הנכס;

(2)להחכיר את הנכס לתקופה שלמעלה משש שנים, אלא –

(I)לרשות הפיתוח האמורה, ובהחכירו לה נכס יתנה האפוטרופוס עם רשות הפיתוח בחוזה החכירה שדמי החכירה השנתיים שישולמו על ידיה לא יהיו פחותים מסכום השווה ל־4.8 למאה משוויו הרשמי של הנכס; או

(II)לחוכר אחר המתחייב בחוזה החכירה לעבד או לפתח את הנכס להנחת דעתו של האפוטרופוס.

(ב)חלוקה מרצון של מקרקעים המוחזקים במושע אינה נחשבת, לצורך סעיף קטן (א), כהעברת זכות הבעלות על המקרקעים.

(ג)החכיר האפוטרופוס נכס לתקופה שלמעלה משלוש שנים, אין הוראות פקודת העברת קרקעות חלות על החכירה; אך האפוטרופוס רשאי לבקש את רישום החכירה בהתאם לאותה פקודה.

(ד)”שווי רשמי“, בסעיף זה פירושו –

(1)לגבי נכס שהיה חייב, בשנת הכספים 1947–1948, במס רכוש עירוני לפי פקודת מס הרכוש העירוני, 1940 – סכום הגדול פי 16²⁄₃ מהשווי השנתי הנקי שנקבע לו לצרכי אותה פקודה בהערכה האחרונה שלפני יום ו׳ באייר תש״ח (15 במאי 1948);

(2)לגבי נכס שהיה חייב, בשנת הכספים 1947–1948, במס רכוש חקלאי לפי פקודת מס הרכוש החקלאי, 1942 –

(I)והיה בנין תעשייתי כמשמעותו באותה פקודה – סכום הגדול פי 16²⁄₃ מהשווי השנתי הנקי שנקבע לו לצרכי אותה פקודה בהערכה האחרונה שלפני יום ו׳ באייר תש״ח (15 במאי 1948);

(II)ונמנה עם סוג 1, 2, 3, 4 או 17 שבתוספת לאותה פקודה – סכום הגדול פי 300 מהמס שהיה מוטל עליו – אילו נמנה עם סוג 1 שבתוספת האמורה – בעד אותה שנת כספים;

(III)ונמנה עם אחד הסוגים האחרים שבתוספת לאותה פקודה – סכום הגדול פי 75 מהמס שהיה מוטל עליו בעד אותה שנת כספים;

(3)לגבי נכס אחר – סכום הגדול פי 16²⁄₃ מהשווי השנתי הנקי שהיה נקבע לו, בשנת הכספים 1947–1948, לצרכי פקודת מס הרכוש העירוני, 1940, אילו היה חייב, באותה שנת כספים, במס רכוש עירוני לפי אותה פקודה;

ובלבד שהשר יהא רשאי להקטין כל שיעור מהשיעורים בסעיף קטן זה –

(1)לגבי נכס שלא שולם עליו מס רכוש עירוני או מס רכוש חקלאי, הכל לפי הענין, במשך חמש השנים שקדמו ליום כ״א באדר ב׳ תש״ח (1 באפריל 1948), אם מפני שהנכס היה פטור ממס ואם מכל סיבה אחרת שהיא;

(2)לגבי נכס שאפשרויות השימוש בו מוגבלות, לדעת השר, מחמת נזק, הזנחה או טעם אחר כיוצא בזה.

(ה)היה הנכס המוקנה שעבוד הניתן לביטול, אין האפוטרופוס רשאי לבטלו אלא בתמורה או בהתאם לתנאי השעבוד; ואם היה זכות הניתנת לויתור, אין האפוטרופוס רשאי לוותר עליה אלא בתמורה.

(ו)כל האמור בחוק זה לא יפגע בסמכויות שר החקלאות לפי תקנות־שעת־חירום (עיבוד אדמות מוברות), תש״ט–1948.

(ז)היה הנכס המוקנה אדמה חקלאית שאינה מוברה, או אדמה מוברה ששר החקלאות לא קיבלה לחזקתו לפי תקנה 4 לתקנות־שעת־חירום (עיבוד אדמות מוברות), תש״ט–1948, או שהיה משמש לצרכי חקלאות, כל הסכם שעשה עליו האפוטרופוס טעון הסכמה בכתב של שר החקלאות. המלצת שר החקלאות על עריכת הסכם או הוראה כללית על כך בכתב, כוחה כהסכמה בכתב.