סעיף 13 לחוק נכסי גרמנים, תש״י–1950, חובות מגרמנים ומשפטים בקשר אליהם.

(א)האפוטרופוס לא יסלק חוב המגיע מגרמני או בקשר לנכס גרמני ולא יקיים חיוב אחר שגרמני נתחייב בו אלא –

(1)אם הוא חוב של מסים, ארנונות, או תשלומי חובה אחרים כיוצא באלה, או

(2)אם דבר החוב או החיוב הוכח להנחת דעתו של האפוטרופוס, או

(3)על פי פסק דין של בית משפט מוסמך,

ובמידה שהנכסים המוחזקים של אותו גרמני יספיקו לכך.

(ב)בית המשפט הדן בתביעת חוב המגיע מגרמני או בקשר לנכס גרמני, או בתביעה לקיום חיוב אחר שגרמני נתחייב בו, יהיה רשאי, על אף האמור בכל חוק אחר –

(1)לדחות מזמן לזמן את הדיון בתביעה, כדי לאפשר הבאת הוכחות מלאות עד כמה שאפשר;

(2)למחוק או לדחות את התביעה, אם לא הוכחה מעל לכל ספק המתקבל על הדעת.

(ג)השר רשאי, בתקנות, לקבוע סוגים של מקרקעים מוקנים אשר לגביהם יהיה האפוטרופוס רשאי לדחות את סילוקם של מסים, ארנונות או תשלומי חובה אחרים כיוצא באלה, כולם או מקצתם, החלים על מקרקעים כאלה, לתקופה ובתנאים שיקבע האפוטרופוס, באישור השר, בכל מקרה ומקרה.

פורסמו תקנות נכסי גרמנים (קביעת סוגי מקרקעים מוקנים), תשי״ב–1952.